נאום הרבנית מלכה פיוטרקובסקי בעצרת ניר עוז בכרמי גת, מוצ"ש פרשת ויגש תשפ"ה.

מדוע הפלג המשיחי בציונות הדתית שמח ועולץ מאז השבעה באוקטובר? מוטי קפלן טוען שהמקור לכך הוא בתפיסה חדשה ומעוותת של קידוש השם וחילולו.

מה לעשות כאשר הפולחן משותף אך הערכים כה שונים? ד"ר הראל פרימק טוען שההנהגה הדתית המתונה צריכה לתרגם את הויכוח הערכי לשווה-ערך לפיצול פולחני.

היחס אל האישום של ישראל בפשעי מלחמה, טוען ד"ר שרגא ביק, אינו יכול להתעלם מהקריאות של אנשי ציבור, רבנים ואזרחים לבצע פשעי מלחמה.

על פרשנות, גזענות, ביקורת ושתיקה.

הרב מאיר נהוראי כתב דבר תורה בניחוח גזעני, ומגלה עוורון לפוליטיזציה של סוגיית החטופים. אסור לעבור על כך לסדר היום.

הוראה במוסד שבו הדעה השלטת שונה מדעתך היא חוויה מורכבת, בפרט עבור מורים ליברלים בחמ"ד, אבל יש בה גם צדדים טובים. חיים שוורץ בסיפור אישי.

מערכת החינוך הישראלית רוצה אתכם שקטים וצייתנים. את המחיר אנו רואים כעת. ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי קורא לתלמידי המערכת ולבוגריה למרוד.

מתנות חינם אפשר לקבל רק מהקב"ה, טוען ד"ר אוריה כפיר, ומבקר את "מתקפת אהבת החינם" של חברי הממשלה ומתומכיה.

ממשלת ישראל, קובע יוחנן בן יעקב, חייבת לקבל את ההצעות המונחות לפניה ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם.

אירועי שדה תימן הם רגע היסטורי: האם נצליח לנער מעלינו את הברבריות? האם נצליח לחזור לתורה של עשות משפט ואהבת חסד? בינתיים, החורבן קרב.

כנס סעד ראוי להערכה על נסיונו להקים מחדש שיח דתי מתון. אך מה שנדרש כעת, כותב ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, אינו מתינות, אלא ביקורת נוקבת.

המניעה האלימה של סיוע הומניטרי לתושבי עזה בידי פעילי ימין דתיים-לאומיים היא חילול השם, כותבת אסתר שפרבר. שתיקת ההנהגה הרבנית מחרישת אוזניים.

האלימות במצעד הדגלים, כותב אורי ארליך, אינה מקרית; היא ביטוי למהותו של האירוע. כדי לתקן זאת, אין די במאמץ חינוכי.

אם אפשר היה, כותב ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ראוי היה לתת כל הון שבעולם כדי לחזור אל ה- 6 באוקטובר.

על חולשת המילים בזמן הזה, על מחיר השימוש בתבניות היסטוריות, על הכוח ועל ריסונו. הרב דוד ביגמן בטור אישי ליום העצמאות.

החלטת בג"ץ בנוגע לתקציב הישיבות החרדיות היא אירוע משמח, שכן היא מזכירה לנו את חשיבותו של החוק היבש, הפשוט, זה ששום הכלה והידברות לא יחליפו.

פורים הקרוב לא יכול להיות שמח. אך הוא יכול להיות חג של תקווה ותפילה, שיש בהן הכרה בכאב, שלנו ושל אחרים, ולקיחת אחריות לתיקון.

כדי להמשיך ולהשמיע קול של תורה עם דרך ארץ, אנחנו זקוקים לעזרתך.

אם נדמה היה שהמלחמה משהה או מפוגגת את הדיון החשוב שהתקיים כאן בשנה האחרונה, מתברר שהיא רק חידדה אותו, ובצדק.