top of page
  • תמונת הסופר/תמערכת ישר

לקראת שבת (2): פסח, רמדאן ויום העצמאות


 


ברכת הגאולה החותמת את פרק ה'מגיד' בהגדה של פסח, מבטאת תקווה לחידושו העתידי של הפולחן בירושלים: "...כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ...". ואולם, כפי שהראה דוד הנשקה בספרו 'מה נשתנה: ליל הסדר בתלמודם של חכמים' (ירושלים 2016, עמ' 120-121), ברכה זו אינה אלא עיבוד מאוחר לברכה קדומה שנאמרה בזמן שבית המקדש היה קיים. הברכה הקדומה, ששרידיה משוקעים בנוסח שלנו ועוד יותר מכך בנוסחים הטובים של משנת 'ערבי פסחים' (פסחים י, ו), לא ביטאה תקווה לתקומתה העתידית של ירושלים, אלא לכך שלא תחרב. כאשר תושבי ירושלים במאה הראשונה לספירה - בשעה שהשחיתות גאתה והחורבן נראה קרוב - התפללו כי "כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים לשלום", הם היו למעשה כמי שאומרים 'את הפסח הזה עברנו בשלום; אבל מה יקרה בשבועות? ובסוכות? והיכן נהיה בפסח הבא?'.


כאשר תושבי ירושלים במאה הראשונה לספירה - בשעה שהשחיתות גאתה והחורבן נראה קרוב - התפללו כי "כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים לשלום", הם היו למעשה כמי שאומרים 'את הפסח הזה עברנו בשלום; אבל מה יקרה בשבועות? ובסוכות? והיכן נהיה בפסח הבא?'

דומה שלתפילה-דאגה זו, החבויה בהגדה שקראנו אך זה לפני שבוע ויומיים, יש משמעות מיוחדת השנה. הקרקע רועדת תחת רגלינו, ומשהו בבטחון הָרוֹגֵעַ כלפי העתיד, נסדק. אלא שבסדק הזה יש אולי גם תקווה להתחדשות ולמבט בוגר ואחראי יותר על המציאות.

ברוח זו כתב הרב דוד ביגמן בטורו כי המעבר מחג המצות ליום העצמאות ראוי שיהיה מלווה ב'מעט מרור', ולא בבטחון מופרז באשר לסיכויי השרידות של מדינת ישראל. "כדי לאהוב את מדינת ישראל באמת, יש לחרוט בתודעה את האפשרות שהמדינה תחדל להתקיים, או שתישאר כגוף בלי נשמה".

שני טורים נוספים עסקו בקשר שבין פסח להתרחשויות האקטואליות: אריאל שוורץ כתב כי בשעה שאנו עוסקים בתורה - בעיקר בכל הנוגע ליחסינו לבני עמים אחרים ואמונות אחרות - עלינו לדרוש אותה מתוך מודעות מלאה לכוח שבידינו; מה שנכון לעם-עבדים משועבד, או למיעוט גולה ונרדף, אינו נכון לעם בעל מדינה ריבונית ועוצמה צבאית. אור רפל-קרויזר חזר לאחד הרגעים המכוננים בדרך לביטול העבדות בארצות הברית, ומתוכו ביקש לענות על השאלה הנשמעת בימים אלה - "איפה הייתם בגוש קטיף". את תשובתו האמיצה לשאלה זו הוא תולה בשאלת היחס לאוכלוסיה הפלסטינית של עזה, שראויה היתה להגנה משפטית לא פחות מתושבי גוש קטיף היהודים.

בצד פסח, ימים אלה הם גם ימי רמדאן; וכפי שכתב ישראל שרנצל, "אלוהים הוא חלק מהסיפור במזרח התיכון, ובלי לתת את הדעת על משמעויות הדבר, ועל הקשריו ההיסטוריים, הפוליטיים והתרבותיים, נמנע עצמנו מלראות את התמונה כולה". טורו של ישראל מבקש להאיר כמה חלקים בתמונה זו, על מנת שנבין כולנו טוב יותר היכן אנחנו עומדים.

בתפילה שנגיע בשלום גם למועדים ורגלים אחרים - ועמנו כל יושבי הארץ הזו -

שבת שלום,

יואל, טפת ואיתי

מערכת ישר


 

להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.

להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

לא בוחרים להיוולד

אנחנו מביאים ילדים וילדות לעולם של צער ומהומה, לכדור שמתחמם, לסכסוך שאינו נגמר; אבל, כותב חזקי קופל, זהו גם העולם היחיד שיש בו הזדמנות לתקן.

Comments


bottom of page