לרגל חג מתן תורה העומד אחר כתלנו, אנו מבקשים לעסוק בשאלת הזיקה בין אופיו וטיבו של לימוד התורה בימינו - בחברה הדתית, אך לא רק בה - לבין המשבר הגדול הפוקד את ישראל בחודשים האחרונים.
סוגיה זו כבר צפה ועלתה בכמה מן המאמרים שפורסמו עד כה בישר; החל ממניפסט ההקמה של כתב העת, שבו הכרזנו על הצורך הדחוף בשיבה ל'תורה עם דרך ארץ'; דרך המחלוקת המשולשת (בין פרופ' ברוך ברזל לגדעון אלעזר מזה ולד"ר אוריה כפיר מזה) באשר למידת האותנטיות של חשיבה דתית ליברלית ודמוקרטית; ועד לסוגיית 'השלדים בארון', דהיינו, המקורות הבעייתיים, הלא-סובלניים, הגזעניים לעתים, המצויים אף הם בספרות התורנית שלנו, ומציבים בפנינו אתגר מיוחד, שאותו היטיבו לנסח בצורות שונות אריאל שוורץ, ד"ר אשר אלבו ואביעד הומינר-רוזנבלום. היבטים נוספים עלו במפורש ובמובלע גם במאמרים אחרים.
לרגל חג מתן תורה העומד אחר כתלנו, אנו מבקשים לעסוק בשאלת הזיקה בין אופיו וטיבו של לימוד התורה בימינו - בחברה הדתית, אך לא רק בה - לבין המשבר הגדול הפוקד את ישראל בחודשים האחרונים. אנו מזמינים אנשי ונשות תורה וחינוך - מן המגזר הדתי וגם ממגזרים אחרים - לשלוח אלינו מאמרים מקוריים קצרים המוקדשים לבירור סוגיה זו, על שלל צדדיה.
מכל אלה עולה שהמשימה התורנית העומדת בפנינו, כבדת-משקל היא ביותר. הקהל המשוער של ישר חפץ מצד אחד בגיבוש מחודש של זהות דתית שאינה מהססת, כפי שכתבנו במניפסט, "להצהיר על זיקה עמוקה, עמוקה-לכתחילה, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, למוסר הטבעי, למדע, לחשיבה ביקורתית, ולתפיסת עולם ליברלית"; מצד שני, קהל זה יודע גם, קרוב לוודאי, שהצהרה כזו אינה פשוטה, על רקע זרמים דתיים חזקים בני זמננו, המשמיעים השכם והערב קולות אחרים. לעתים נדמה כמעט כי בטחוננו בלימוד תורה כ'סם חיים', כלשון הגמרא (בבלי יומא, עב ע"ב), נסדק מעט.
הזמנה לכתיבה
על רקע זה, אנו מזמינים אנשי ונשות תורה וחינוך - מן המגזר הדתי וגם ממגזרים אחרים - לשלוח אלינו מאמרים קצרים (500-1500 מילים) המוקדשים לבירור סוגיה זו, על שלל צדדיה.
נשמח לפרסם מאמרים מקוריים שיעסקו באחת או יותר מהשאלות הבאות, או בשאלות דומות להן:
האם נכשלנו - אנו המאמינים/ות בתורה עם דרך ארץ - בהנחלתה של תפיסה זו לתלמידינו ולתלמידותינו, ולציבור הרחב?
האם יש משהו יסודי באופן שבו התורה נלמדת בדור האחרון, שתרם גם הוא למצבנו הנוכחי?
כיצד נראה, למשל, לימוד התורה בחינוך הממלכתי-דתי - משנות הגן ועד סוף שנות התיכון?
מה טיבו ואופיו של לימוד התורה בעולם הישיבות והמדרשות הציוניות? מה טיבו ואופיו בעולם המכינות הקדם-צבאיות?
מה מקומם של ערכים ואתוסים כגון חתירה לאמיתה של תורה, חיפוש דבר ה', חידוש בלימוד - ועוד - בהוויה הלמדנית הנוכחית?
האם אנו משכילים להתמודד כראוי עם מקורות בעייתיים, המעוררים את חוש הביקורת שלנו? האם, מנגד, אנו מעניקים משקל מספיק למקורות שיכולים דווקא לשמש עבורנו השראה?
אילו תחומים זוכים כיום להבלטה, ואילו נדחקים לקרן זווית? האם, נניח, יש קשר בין תהליכי ההקצנה של השנים האחרונות לבין שינויים ותמורות בקאנון התורני הנלמד?
כיצד יש למקם בהקשר של המשבר העכשווי את הויכוחים הגדולים שנשמעו בבתי המדרש בעשורים האחרונים בסוגיות שונות ורחוקות זו מזו כגון לימוד גמרא לנשים, היחס לביקורת המקרא ולמחקר התלמוד, 'תנ"ך בגובה העיניים', למדנות מול חוויה, וכיוצא בהם?
האם הפוליטיקה צריכה להישאר מחוץ לבית המדרש, כך שעל התורה להיות אזור ניטראלי ומאחד? אלא שאם כן, האם התורה אינה הופכת לקרדום לחפור בה, אתר שבו ניתן להכיל הכל, לרבות עמדות פוליטיות קיצוניות?
מאמרים מקוריים המוקדשים לשאלות אלה, או לשאלות רלוונטיות אחרות, יתקבלו בברכה, ויתפרסמו - בכפוף לשיקולי המערכת - סביב חג השבועות (לפניו וגם אחריו). את המאמרים יש לשלוח עד ליום שני, ב' בסיון, 22 במאי, לתיבת הדוא"ל של ישר (yashar.magazine@gmail.com), בצירוף תמונה ותיאור ביוגרפי קצר. למען הסר ספק: מאמרים בנושא חשוב זה יתקבלו בשמחה ויישקלו לפרסום גם לאחר המועד המצוין לעיל.
נודה לכל עזרה בהפצת קול-קורא זה לכל מי שעשוי/ה למצוא בו עניין!
מערכת ישר
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.