משיח? שליח האל? כורש?
בשבועות שחלפו מאז השבעתו של דונאלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, הוא עצמו ואחרים בעקבותיו, בארצו ובארצנו, קשרו כתרים אלה לראשו. אישית, נראה היה לי שהדימוי ההולם עבורו נמצא בדברי הנביא יחזקאל שקראנו בשבת העוקבת, "פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". ואולי הדימוי הקולע יותר הוא דווקא אחשוורוש. זו אינה מליצה. מגילת אסתר, בין שאר היבטיה, היא גם מסה פוליטית, המציירת את דיוקנה של ממלכה. על דרך השלילה, המגילה מתארת כיצד ראוי לה למדינה להיות.
למלכות אחשוורוש יש כמה מאפיינים בולטים. זו מדינה עם מנגנון פקידותי מפותח ועם מערכת העברת מידע יעילה. יש לכאורה דרג מקצועי שמייעץ למלך – "יודעי דת ודין… רואי פני המלך, היושבים ראשונה במלכות" (א, יג-יד). אך למוסדות הללו יש חולשה מובנית. הם אינם מוצגים כשותפים בהחלטות על מדיניות הממלכה, אלא מבליחים לרגע כדי לפתור בעיה פנימית בחצר המלך. הם מבינים היטב את תפקידם – להפגין אולטרא-נאמנות למלך ו"לייעץ" לו עצות נוחות. נאומו של ממוכן, "לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה... ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא" (שם, טז-כ), נועד לאגו של המלך רודף הכבוד. ממוכן מעצים את משמעות הפגיעה של ושתי במלך ומציע הצעות מרחיקות לכת ובכך מדגים שהוא לא רק פטריוט וגבר גבר, אלא דואג לכבודו של המלך, יותר משהמלך יכול היה לדמיין.
ובלקונה שנוצרת כאשר הדרג המקצועי עסוק בחנופה למלך נכנס המן - איש אמונו של המלך, המוקפץ מעל ההיררכיה הסדורה. המלך זקוק לו כמי שיוביל בפועל את הממלכה, אך גם מנצל את הידיעה של המן שכל כבודו ויוקרו תלוי ברצון המלך, שיכול ברגע להפכו לשעיר לעזאזל. המן יודע שהוא צריך לשמור על המלך מרוצה ולשקול כסף אל גנזיו. בתמורה הוא מקבל לא רק כבוד, אלא גם סמכויות אין קץ המגולמות בטבעת המלך. ואת שני היעדים הללו המן מבין שהוא יכול לממש בעזרת התרגיל העתיק בהיסטוריה: הסתה נגד קבוצת מיעוט.
האנשים עצמם אינם מעניינים את השלטון. תפקידם היחיד הוא להוות תפאורה למפגני הראווה של המפגין ולשלם מיסים. הם משעממים את השליט.
שיסוי זה יכול להיתרגם למעשים בזכות המנגנון הפקידותי של הממלכה. לאורך המגילה, מנגנון זה מתגייס במלוא יעילותו למילוי הצרכים האישיים-פוליטיים של המלך – מציאת מלכה חדשה – ולמען שיסוי עמי הממלכה אלו באלו. פעם היהודים הם המפסידים מיעילות זו ופעם הם המרוויחים ממנה, אך העיקר טמון במסר הפוליטי: הפקידות משרתת את המלך ואת הקפריזות שלו, ולא את טובת האזרחים ולכן כוחו של כל אחשדרפן תלוי במילוי עיוור של שגעונות המלך. כך גם הרמיסה הגסה של ושתי נצרכת כדי לבסס את הכוח ולהדגים כיצד ייעשה למי שאינם משחקים את המשחק.
הכסף, הכוח והכבוד – שלוש הכ"פים – עומדים אפוא במרכז התפיסה הפוליטית של הממלכה. תנאי נוסף להשגתם הוא ניתוץ מושג האמת ושיבוש הליך הסקת המסקנות. המן יכול לטעון שהיהודים, "את דתי המלך אינם עושים", כמסקנה לוגית לכאורה מכך ש"דתיהם שונות מכל עם" ומכאן להוביל למסקנה המעשית, "ולמלך אין שוֶֹה להניחם". האמת צצה רק בסוף המגילה, כאשר מרדכי הוא זה ששולח, "דברי שלום ואמת", ובכך רומזת המגילה למעמדה של האמת עד כה.
המונופול השלטוני על האמת מסייע ביצירתו של מאפיין בולט נוסף של הסדר הפוליטי בממלכה: היעדרם של אזרחים. למעשה, אנשי הממלכה בקושי נוכחים כנתינים ובטח לא כאינדווידואלים בעלי ערך. המגילה מכנה אותם רק "עַם", ולעולם לא "אנשים" כבמקומות אחרים במקרא, וקיומם מעוצב כחלק פסיבי וחסר פנים מקולקטיב. האנשים עצמם – רווחתם, ביטחונם, חייהם – אינם מעניינים את השלטון ותפקידם היחיד הוא להוות תפאורה למפגני הראווה של המפגין ולשלם מיסים. וגם אז, המס מוצג כמוטל "על הארץ" (י, א), כאילו האנשים עצמם העובדים אותה ומשלמים את המס מפרי עמלם, משעממים את השליט.
המגילה מספרת על מדינה אחת, אך משווה לנגד עיניה מדינה אחרת: מדינה שבה יש אזרחים שחייהם בעלי ערך ורווחתם חשובה.
והשעמום הזה מסוכן. בהיעדר עניין בבני האדם, חייהם נעשים זולים. באבחת טבעת אפשר לגזור מוות על בני אדם חסרי פנים אלה, כדרך אגב, לפני שיושבים לשתות. ובאותה המידה, אפשר להתיר לקבוצות אנשים לטבוח אלו באלו ולהיענות לבקשות לתלות מאן דהו על העץ, "כטוב בעיניכם". מידה זו אינה פוסחת אף על הקרובים ביותר; גם אותם אפשר להשליך במהירות תחת גלגלי המרכבה, בלי להביט לאחור."על כן קראו לימים האלה פורים" (ט, כו), מסכמת המגילה, ומגלה עד כמה השרירותיות מנחה את הממלכה.
אלא שדווקא מוטיב "ונהפוך הוא" השזור במגילה, מאפשר לקרוא את ההצגה השלילית של הממלכה כתרגיל בדמיון פוליטי על דרך השלילה. המגילה מספרת על מדינה אחת, אך משווה לנגד עיניה מדינה אחרת: מדינה שבה יש אזרחים שחייהם בעלי ערך ורווחתם חשובה; מדינה שבה המנגנון המקצועי והדרג הפוליטי פועלים לטובת האזרחים; מדינה שבה האמת חשובה מהכבוד והשלום עדיף על הכוח; מדינה שבה לא ניתן כוח בלתי מוגבל בידי השליט או יועצו; מדינה שבה יודעי דת ודין מייעצים עצות המועילות להתנהלותה של המדינה; מדינה יציבה, הפועלת על פי חוק ועל פי אמות מידה של צדק; מדינה השוקדת על טיפוח הכבוד בין הקבוצות המרכיבות אותה, בין אם דתיהן שונות זו מזו ובין אם לאו. זאת התורה הפוליטית של המגילה.
אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן ( = עדיין עבדי אחשוורוש אנו, בבלי מגילה יד ע"א)
והדברים, כמובן, אינם נאמרים רק כלפי אחשוורוש וטראמפ. גל הפופוליזם העולמי מבקש להחזיר אותנו לימי אחשוורוש ולמחוק את ההישגים של המחשבה המדינית הליברלית. ומדינת ישראל שותפה מלאה לתהליך זה של הגדרה מחדש, או בעצם מישן, של המדינה. אלה הרואים בטראמפ משיח ובנתניהו מלך, ממליכים למעשה את אחשוורוש. ואם במגילה התהפכו היוצרות כביכול לטובה, סיפור המגילה מראה עד כמה רצוצה משענת קנה זו.
המגילה מציגה חזון בלהות. היחלצות היהודים מגורל מר הוא לכאורה ההישג הנדרש. אבל בדרך לשם המגילה ממחישה את הסכנות במדינה שאלה ערכיה. את החלופה מציגה המגילה בסופה: אל מול ממלכת אחשוורוש, דרושות לנו אז כעתה מנהיגות הדורשת טוב לעמה, ומדינה הדוברת שלום לכל זרעה.
ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל עוסק בחינוך, הוראה והכשרת מורים במכללה האקדמית אחוה, במרכז לטכנולוגיה חינוכית, ובמכינת צהלי. ממייסדי ועורכי ישר.
טור זה מופץ ברשתות החברתיות בצירוף תמונה של טראמפ ונתניהו. קרדיט: שגרירות ארה"ב בישראל.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
רוצה לתמוך ב'ישר'?
אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.