היווניות של זמננו היא המיליטריזם, טוען יעקב לורנס-שינקין, והמאבק בו הוא הוא מימוש קולו של יעקב.

חיים של משמעות בהקשר היהודי והדמוקרטי, אמר לנו הרב אבידן פרידמן בראיון שערכנו עמו, הם חיים של התנגדות לכוח שאין לו גבולות. שיחה על אקטיביזם דתי, על מסירות, על מחיריה, ועל עתידנו כאן.

בהנהגת הציונות הדתית בדורות הקודמים, כותב אריאל שורץ, עמדו בין השאר דמויות שראו את הדת כממתנת את הלאומיות ועמדו בחזית התביעה למוסריות.

תגובה לרבנית אוריה מבורך שהסבירה מדוע אינה מסתכלת על תמונות של ילדים רעבים בעזה.

הביטוי "סוכת שלום", טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, מבוסס על מזמור ע"ו בתהלים הקורא להשבתת המלחמות באשר הן. זהו האופק שאליו יש לשאוף באמצעות אימוץ מידת הרחמים.

קדמונינו עמדו על כך שגם הליכה בדרך התורה עשויה להכשיל. אף הם הבינו שנדרשים כללי יסוד הקודמים לתורה עצמה, מראה פרופ' יאיר פורסטנברג; כללים המעוגנים בדמות האדם כצלם אלהים.

הכחשת המצב בעזה רווחת בחברה הישראלית על כל רבדיה. אלא שמצוות התשובה, כותב ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, אינה מאפשרת לנו להכחיש עוד.

ד"ר אסף רוזן-צבי עוסק בתשובה בימים נוראים בתקופת המלחמה וטוען שעל הציבור הישראלי להכיר בעוולות הנעשות בעזה ולהתוודות עליהן כחלק מתהליך תיקון חברתי והפסקת פשעי המלחמה.

תפילה לשלומו הפיזי, הנפשי והמוסרי של חייל, מפי אמא ואשת חינוך, לימור יעקב ספראי.

לנוכח זוועות המלחמה, כותבת אסתר שפרבר, יש ללמוד מהלכות תשובה של הרמב"ם כיצד להתוודות, להתבייש במעשים ולקבל על עצמנו לעולם לא לחזור עליהם.

רב המזלזל בערכים של הציבור הליברלי ומנרמל את המלחמה בעזה, טוען אוריה כפיר, אינו מתאים לשמש כרבה של תל אביב.

מכתבו המקורי של הרב אהרן ליכטנשטיין למנחם בגין לאחר הטבח בסברה ושתילה, בצירוף דברי מבוא אקטואליים - ורלוונטיים להכאיב.

תוכחת הנביא ישעיהו פונה אלינו, טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, ודורשת התבוננות במציאות, אי הכחשת הרוע ולימוד מחדש של הדרך להיטיב.

במקום השמדה והשפלה, טוען פרופ' זאב הרוי, אפשר ללמוד מהמשל הצבאי בספרו של רלב"ג, "מלחמות השם", על האופן שבו נכון לנהל מלחמות.

מגבורה לאומית מיליטנטית לגבורת היחיד המשעבד את עצמו לתורה ומצוות - פרופ' זאב הרוי בטור מהורהר לנוכח מבצע עם כלביא.

לציבור הדתי אחריות לרצח רבין, שכן הוא לא עשה די הצורך כדי למנוע אותה. הוא שתק, ולא טיפל בעשבים השוטים, כותבת פסית שיח. אבל הפעם אנחנו לא שותקים.

מקורותינו רוויים בדימויי נקמה בגויים. ד"ר משה לביא מציע לעמוד מול הקב"ה, לקבול ביושר על כיעורם - ולבחור לנהוג אחרת.

במתח שבין הציווי לראות את נגע הצרעת ובין מתן האפשרות במצבים מסוימים שלא לראות את הנגע מזהה ד"ר אוריה כפיר את האחריות שמעבירה התורה לאדם להחליט מתי להביט נכוחה ומתי להסיט מבט. אל מול זוועות העת הזאת, האחריות עלינו שלא להסיט מבט.

הצגת מלכות אחשוורוש במלוא נלעגותה, טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, היא דרכה של המגילה להציב דוגמה על דרך השלילה למדינה הראויה

על מחירו המוסרי, הדתי, הכלכלי והחברתי של מפעל ההתנחלויות - פרופ' מרדכי ברויאר במאמר נוקב וצלול משנת תשל"ח, שאין רלוונטי ממנו כעת.