לשמור על הנפש: דברים בפתח כנס "השמאל האמוני" בירושלים, אלול תשפ"ה

הנני העני ממעש נרעש ונפחד. בדחילו ורחימו אני עומד כאן בפני ההתכנסות החשובה הזו של השמאל האמוני. אנו בעיצומה של מלחמה קשה כואבת שראשיתה בקרב הגנה צודק לאחר טבח אכזרי של אחינו ואחיותינו, המשכה בפינוי עקירה וכאב ואחר כך מלחמה מתמשכת בשתי חזיתות עם שיאים בעימות מוצלח עם ארגוני טרור בצפון ועם מעצמה איזורית כמו איראן. לצערינו סופה של המלחמה לא נראה באופק בעיקר בגלל סירובה של הממשלה להמשיך את המהלך הצבאי בדיפלומטיה. הדישדוש הצבאי מלווה בנפגעים, שחיקה מוסרית קשה, בשחיקת החמלה, בזילות גוברת בחיי אדם, בהרס מכוון של תשתיות והחרבה שלעיתים מזומנות מדי אין לה מטרה צבאית. המצב מזכיר לקשישים כמוני שלחמו ב"איזור הביטחון" בדרום לבנון בשלהי שנות השמונים של המאה שעברה את שיאה של הסתבכות גדולה ארוכה קשה ומדממת. 

השנה חשבתי רבות על שמירת הנפש שהוא הנושא האוגד של הכנס הזה. חשבתי על שמירתה הפיזית של נפש האדם מפגיעה, – הגנה על הגוף שלנו של ילדינו ושל אחרים שאינם מעורבים מפגיעה ומשפיכות דמים, שהרי כמאמר ספר בראשית "כי הדם הוא הנפש". וחשבתי על שמירתה הרוחנית של נפש – שהרי המלחמה ואפילו היא הצודקת שבמלחמות עושה שמות בנפש גם למשתתפים בה וגם למי שהיא נוגעת בו במעגל שני או שלישי. 

התמקדות במימד אחד מביאה בכנפיה טעות תיאולוגית ועוול מוסרי. התבוננות חד-מימדית ואפילו דו-מימדית כמו תמונה שטוחה, מסוכנת וזרה לאמת המורכבת של ההתגלות. יש בהתקבעות הזו סכנה אמיתית לנפש.

היום אני רוצה לחזור אל הציווי המקראי של ו"נשמרתם מאד לנפשותיכם" שמקורו דווקא בתיאור ההתגלות במעמד הר סיני, כפי שזו מתוארת ממרחק השנים, מנקודת המבט של ספר דברים. ”וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵש” (דברים ד, טו). הכתוב מזהיר ומתרה שיש לשמור את הנפש, אך לא ברור ממה בדיוק? 

זאת ועוד, בספר שמות (כד, יז), בעת שההתגלות מתוארת לראשונה, נאמר ש"מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר" ואילו כאן אומר הפסוק "שלא ראיתם כל תמונה". אז האם ראינו? האם שמענו? האם חווינו או שמא לא?

הפער בין שני התיאורים של האש האוכלת בראש ההר ובין היעדרה של התמונה, דומה שמטרתו להזהיר מפני הגשמה והתקבעות חד מימדית. האש היא תופעה פיזיקאלית תזזיתית ולא מקובעת – בחוש הראייה לא ניתן לתפוס את האש בתמונה אחת. הקב"ה, דווקא באמצעותו של משה רבינו, האדם שחווה את ההתגלות בעוצמה כמו שאף אדם זולתו לא חווה, שעליו נאמר "וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג, כג) מי שהיה באינטימיות קרובה עם הנוכחות האלוקית וחווה התגלות מאד אישית, הוא זה שאומר ו"נשמרתם מאד לנפשותיכם" על ההתגלות. 

ההתמקדות בלאומי והתעלמות מן האוניברסאלי מסכנת את הנפש. לכן, כלשון הציווי המקראי, עלינו להישמר לנפשותינו.

לטעמי ולהבנתי, האזהרה שמזהירה התורה היא החשש מפני התקבעות. הצבת חלקים מן ההתגלות, חלקים מן האמת החווייתית, העמוקה, החמקמקה, הקופצנית והבלתי נשלטת במרכז וסגידה להיבט מסויים חלקי בלבד, של ההתגלות היא הדבר מפניו מזהירה התורה. 

הכתוב מזהיר ומצווה לשמור את הנפש מכך. הרב מימדיות האמיתית באה לידי ביטוי לא רק במראה האש אלא גם במילים "וכל העם רואים את הקולות" – ראיית הנשמע ושמיעת הנראה. גם כאן, כמו האש, מדובר באמת רב-מימדית לא שטוחה אלא מורכבת. "שמור" ו"זכור" בדיבור אחד נאמרו. 

יש כאן בעיני רמז עצום לעתיד, לכל הדורות כולם ולנו במיוחד.

התקבעות על הקונקרטי, המוחש והחד-מימדי מסוכנת. התמקדות במימד אחד מביאה בכנפיה טעות תיאולוגית ועוול מוסרי. התבוננות חד-מימדית ואפילו דו-מימדית כמו תמונה שטוחה, מסוכנת וזרה לאמת המורכבת של ההתגלות. יש בהתקבעות הזו סכנה אמיתית לנפש, כי היא דוחקת היבטים רבים הצידה ומעלה היבט אחד על נס – ודוק! 

ההתקבעות רק על עצמנו ואי ראיית האחר מסוכנת לנפש. 

ההתקבעות על מימד תיאולוגי אחד, כמו חשיבותה של ארץ ישראל, על פני חשיבות עם ישראל וחשיבות תורת ישראל מסוכנת לנפש.

ההתקבעות רק על ערך התורה, לימודה ושימוש תועלתני בה וההתעלמות משמירת העם ושמירת הארץ מסוכנת לנפש.

ההתקבעות על נקמה והרצון לשלם גמול אַפַּיִם מכלה ומסכנת את הנפש. 

דחיקת הקץ וראיית המימד המשיחי הקונקרטי בכל הבט בהוויה היא מסוכנת לנפש, כי היא מבכרת מימד אחד ותסריט אחד על פני אחרים. 

ההתמקדות בלאומי והתעלמות מן האוניברסאלי מסכנת את הנפש. ולכן, כלשון הציווי המקראי, עלינו להישמר לנפשותינו. עלינו להתמיד בראיית מימדים מורכבים –  לא פשוטים ופשטניים, לא חד-מימדיים שסופם שהם הופכים למושא לסגידה, עבודה זרה. 

רק ההתמדה בשמירה על רב מימדיות, קופצנית, חמקמקה ובלתי מקובעת מחד, אבל מובהקת, חמה, מאירה ומטהרת כמשל האש האוכלת בראש ההר, היא זו שתשמור על נפשנו. רק ההבנה ש"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דברים ד, יב) תשמור את הנפש. ורק היכולת להחזיק בו זמנית "שמור" לצד "זכור" שנאמרו בבת אחת ולא לבכר את האחד על פני השני היא שתשמור על הנפש. 

---

פרופ׳ אפרים (אפי) שהם-שטיינר מלמד המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ממובילי תנועת "שומרות ושומרים על הבית המשותף", מובילי המחאה בירושלים.

קרדיט לתמונה של פרופ' שהם-שטיינר: דני מכליס, צלם אוניברסיטת בן-גוריון.

---