השם שהחליטה עליו הממשלה למלחמה, "מלחמת התקומה", כותב מרחב ישורון, מבקש לכסות על תהום וכופה עלינו לקבל את הפחד כבסיס משותף לקיום בארץ.

חיים של משמעות בהקשר היהודי והדמוקרטי, אמר לנו הרב אבידן פרידמן בראיון שערכנו עמו, הם חיים של התנגדות לכוח שאין לו גבולות. שיחה על אקטיביזם דתי, על מסירות, על מחיריה, ועל עתידנו כאן.

הביקורת שנמתחת על צנגאוקר נועדה לטשטש ולהשכיח את העובדה שקריאת הזעם שיצאה משער בגין הכריזה על האמת הפשוטה: העם אינו מפוייס ומאוחד, ואי אפשר להמשיך. ד"ר אוריה כפיר עונה למבקרים.

תגובה לרבנית אוריה מבורך שהסבירה מדוע אינה מסתכלת על תמונות של ילדים רעבים בעזה.

הביטוי "סוכת שלום", טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, מבוסס על מזמור ע"ו בתהלים הקורא להשבתת המלחמות באשר הן. זהו האופק שאליו יש לשאוף באמצעות אימוץ מידת הרחמים.

ההכרה בכאב העצום שהוא מנת חלקם של שבטים שונים בחברה הישראלית תאפשר לנו להיבנות מחדש, כותבת ד"ר רבקה נריה-בן שחר. הקומה הבאה תהיה ההכרה בכאבם של הערבים אזרחי ישראל, הערבים שמעבר לקו הירוק, וכל השכנים המקיפים אותנו.

פרופ' עירן הלפרין חוקר זה שנים את הקשר בין שנאה בין-קבוצתית לשקיעתן של תפיסות דמוקרטיות וליברליות. ממצאי מחקריו, כמו גם נסיונו המעשי העשיר, מעניקים לו נקודת מבט ייחודית על המתרחש בישראל ועל עתידה האפשרי. שיחה שיש בה גם אופטימיות (זהירה).

קדמונינו עמדו על כך שגם הליכה בדרך התורה עשויה להכשיל. אף הם הבינו שנדרשים כללי יסוד הקודמים לתורה עצמה, מראה פרופ' יאיר פורסטנברג; כללים המעוגנים בדמות האדם כצלם אלהים.

הכחשת המצב בעזה רווחת בחברה הישראלית על כל רבדיה. אלא שמצוות התשובה, כותב ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, אינה מאפשרת לנו להכחיש עוד.

ד"ר אסף רוזן-צבי עוסק בתשובה בימים נוראים בתקופת המלחמה וטוען שעל הציבור הישראלי להכיר בעוולות הנעשות בעזה ולהתוודות עליהן כחלק מתהליך תיקון חברתי והפסקת פשעי המלחמה.

השופר של ראש השנה מנוגד לשופר של יהושע, טוען הרב חיים סיידלר-פלר, ומתוך ביקורת חריפה על המלחמה בעזה, קורא להוליד תקווה ולכונן מאמץ חדש לרדיפת שלום.

בעקדה אברהם שמע את הקול ההולך מסוף העולם ועד סופו וקול זה אפשר לו להפנים את דברי המלאך ולמצוא בשורה חדשה מתוך הסבך. כך כותבת מרב מזא"ה ומקווה שקול השופר יפתח את אוזנינו לשמוע את הקול הקורא: אל תשלח ידך אל הנער!

בספרטה תתגשמנה כל תקוותיהם של נתניהו ושל הציונות הדתית, טוען ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ועלינו ליטול מחדש את המונופול על פירוש המציאות.

התקבעות על מימד לאחד לבחינת המציאות, טוען פרופ' אפרים (אפי) שהם-שטיינר, מביאה בכנפיה טעות תיאולוגית ועוול מוסרי. יש להמיר ראיה זו ברב-מימדיות קופצנית, מאירה ומטהרת.

תפילה לשלומו הפיזי, הנפשי והמוסרי של חייל, מפי אמא ואשת חינוך, לימור יעקב ספראי.

האם 700 ימים בשבי הם אור? האם נפילת מאות חיילים היא אור? האם קריאות לשטח את עזה הן אור? יש למחות כנגד האור המסנוור שרואה כעת הנהגת החינוך הממלכתי-דתי

הגרסה הנקמנית ומפקירת החטופים של היהדות היא תוצר של מערכת החינוך שלנו, כותבת ד"ר חוה שורץ. בידינו לתקן זאת.

רב המזלזל בערכים של הציבור הליברלי ומנרמל את המלחמה בעזה, טוען אוריה כפיר, אינו מתאים לשמש כרבה של תל אביב.

תוכחת הנביא ישעיהו פונה אלינו, טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, ודורשת התבוננות במציאות, אי הכחשת הרוע ולימוד מחדש של הדרך להיטיב.

נתניהו איננו שליח האל, מדינת ישראל איננה ראשית צמיחת גאולתנו, והמערכה מול איראן איננה נס ופלא. ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי קורא למאבק במטאפיזיקה הציונית-דתית.