מלחמות השם לרלב"ג והריגת חיילי האויב

לפי הצהרת ראש ממשלת ישראל ב- 26 לנובמבר 2024, "בעזה הרגנו כ-20 אלף...מחבלים" ו"אנחנו כמובן מחויבים להשלים את השמדת החמאס".  אם נעדכן את המספרים לסוף יולי 2025, ניתן לומר כי בעזה הרגנו כ-25 אלף מחבלים. ואם נכלול את האזרחים שאינם לוחמים שנהרגו כנזק אגבי, ניתן לומר כי בעזה הרגנו, על פי הערכות ישראליות, מעל ל-50,000 נפש. לפי הערכות אחרות, המספר עשוי להיות גדול פי שנים (מ' ספאגט, "כן, בעזה נהרגו כבר כ-100 אלף בני אדם", הארץ, 18.7.25). בדומה לממשלת ארצות הברית במלחמת וייטנאם, ממשלת ישראל הנוכחית נוטה להגדיר את השגינו הצבאיים בהתאם למספר חללי האויב ולא במונחים של כיבוש מטרות אסטרטגיות או שינוי המצב המדיני. הואיל ולפי הנתונים המדווחים קצב גיוס מחבלים חדשים לחמאס עולה על קצב הריגת מחבלי חמאס על-ידי כוחותינו (י' אברהם, "15 חודשים למלחמה", 12N, 2.1.25), יוצא כי הגדרת מטרת המלחמה במונחים של "השמדת" כל מחבלי חמאס מבטיחה מלחמה נצחית שבה הניצחון בלתי אפשרי מבחינה מתמטית.     

במצב מדכא זה, מאלף להידרש לדבריו של ר' לוי בן גרשם (1344-1288) בהקדמה לספרו הפילוסופי הגדול, מלחמות השם (מהדורת ע' אליאור, עמ' 21). ספר זה אינו עוסק כלל בדיני מלחמה, אבל אפשר ללמוד ממנו כמה לקחים רלוונטיים למצבנו כעת. 

לא תמיד אפשר להפוך את האיוב לאוהב. לעתים קרובות אין מנוס אלא להורגו. אבל הריגתו אינה מחזקת את כוחותינו. בעלי ברית חיים מן הצד השני שווים לנו הרבה יותר מגופות דוממות.

רלב"ג מדבר שם על המתודה הנכונה של ויכוח פילוסופי. כיצד מחבר מקורי כמותו יכול לשכנע קורא שמרן ועקשן שיקבל את טיעוניו החדשים והנועזים? רלב"ג מסביר כי מחבר נבון חייב לאתר מראש את הדעות המשובשות של הקורא שעשויות למנוע ממנו לקבל את טיעוניו, ולהפריך אותן בעקיפין, ב"תחבולות", "מדרגה אחר מדרגה", ובדרך "שלא ירגיש בו הרגש חזק". כלומר, בניגוד לסגנון הטוקבק המקובל כיום, אין להשמיץ ולהעליב את הקורא אלא יש להתדיין עמו בכבוד, בדרכי נועם ובחכמה, עד שיוותר מעצמו על דעותיו המוטעות. מטרת המחבר היא לשכנע את הקורא, לא להביס אותו.       

לפעמים, ממשיך רלב"ג, ניתן להפוך דעה בעייתית המונעת מן הקורא לקבל טיעון מסוים לדעה חיונית המעודדת אותו לקבלו. במקום לנסות לבטל את הדעות העממיות של הקורא השמרן, רלב"ג מראה לו בניחותא כיצד אותן דעות עממיות תומכות באמת בטיעוניו השכלתניים. למשל, רלב"ג מבקש להוכיח שהיסוד האלמותי באדם הוא השכל העיוני, בעוד הקורא מאמין כי צדיקים תמימים בלבד נכנסים לגן עדן, כמו שנאמר במדרש, "שבע כיתות של צדיקים בגן עדן" וכו' (ספרי דברים, י). במקום לבטל את המדרש, רלב"ג מוכיח לקורא כי מדובר בו בהצלחת הנפש "שתשלם בקניין המושכלות, אם מעט ואם הרבה" (מלחמות השם, מאמר א, פרק יג, עמ' 207). כלומר, צדיק אמיתי הוא גם משכיל. במקום לדחות את המדרש, רלב"ג נעזר בו.  

כאן ממשיל רלב"ג משל צבאי. הדבר דומה, הוא כותב, ל"מי שירצה במלחמה למעט העוזרים למתנגד לו. ואם יקרה עם זה שישיבם עזר לו, כבר התחזק על בעל ריבו משני צדדים, מצד חולשת בעל ריבו ומצד חיזוקו בעצמו".  במילים אחרות, ישנן שתי דרכים להפחית את מספר חיילי האויב: (א) להרוג אותם, או (ב) למצוא תכסיס שיגרום להם לעבור צד. הדרך השניה עדיפה, שכן היא לא רק מחלישה את כוחות האויב, אלא אף מחזקת את כוחותינו. 

נוכל ללמוד הן מן הנמשל הרטורי של רלב"ג הן מן המשל הצבאי שלו: השפלה אינה תמיד תכסיס חכם בוויכוח, והשמדה אינה תמיד תכסיס חכם במלחמה.      

לא תמיד אפשר להפוך את האיוב לאוהב. לעתים קרובות אין מנוס אלא להורגו. אבל הריגתו אינה מחזקת את כוחותינו. גם אם נהרוג 100 אלף איש, זה לא יחזק אותנו. בעלי ברית חיים מן הצד השני שווים לנו הרבה יותר מגופות דוממות. את זאת הבין מסעב חסן יוסף, 'הנסיך הירוק', שכתב, "אני מספר את סיפורי… כדי שהאנשים בישראל יידעו שיש תקווה. אם אני, בן לארגון טרור המתמסר להכחדת ישראל, הגעתי לשלב שבו לא רק למדתי לאהוב את בני העם היהודי, אלא סיכנתי את חיי למענם, יש אור של תקווה" (מסעב חסן יוסף, בן החמאס, תרגמה ד' לוי, 2010, עמ' 249).  

כך או כך, נוכל ללמוד הן מן הנמשל הרטורי של רלב"ג הן מן המשל הצבאי שלו: השפלה אינה תמיד תכסיס חכם בוויכוח, והשמדה אינה תמיד תכסיס חכם במלחמה.       

כאמור, ספרו של רלב"ג, ספר מלחמות השם, אינו עוסק כלל בדיני מלחמה. זהו ספר פילוסופי העוסק בנושאים אמוניים כגון בריאת העולם, נבואה והשגחה. רלב"ג מסביר בהקדמתו מדוע קרא לספר פילוסופי בשם זה: "הנה קראנו… שם זה הספר 'מלחמות השם' (השוו שמואל א יח, יז; כה, כח) כי מלחמות השם נלחמנו בדעות הבלתי-צודקות אשר נמצאו לקודמים בהם" (עמ' 15). המלחמה שלו אינה עם הקורא, ואפילו לא עם הפילוסופים "הקודמים", כמו אריסטו, אבן רשד, או הרמב"ם, אלא עם הדעות הלא נכונות. מלחמות השם הנן מלחמות לשם האמת (השוו ירמיה י, י), ואינן אד הומינם. רלב"ג רוצה לשכנע אותנו, לא להביס אותנו. 

לבסוף, יש בדבריו של רלב"ג תזכורת חשובה.  מלחמות השם, בין אם מלחמת דעות ובין אם מלחמה כפשוטה, מטרתן אינה הרס, אלא תיקון. 

---

זאב הרוי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מחקרים רבים על פילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה. חתן פרס אמ"ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט.