פלישה-חיכוך-רציחה: על הרצחנים בחוות ובגבעות
- ד"ר שרגא ביק
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
בעת שהתותחים רועמים ממלחמת איראן, ביהודה ושומרון, כמעט מדי יום ביומו, דם פלסטינים חפים מפשע נשפך כמים. ב-9/8/23 כתבתי טור לאתר סרוגים על האסטרטגיה הרצחנית של הגבעות והחוות, שבפשטות ניתן לכנות אותה, בהתאם לעגה הצבאית, גירוי-תגובה. פסקה אחת במאמר נראתה ללא מעט אנשים כקונספירציה וכהאשמת שווא: טענתי בה כי הרצח של קוסאי מעטאן היה "חלק מהיגיון מתוכנן וידוע מראש, שבמסגרתו יהודים, חמושים בנשק ובעיקר חמושים בגב מדינתי, 'חותרים למגע' למול אוכלוסייה פלסטינית אזרחית, בכדי להביא לגירוי שיוכל להצדיק תגובה: ירי לשם 'הגנה עצמית' ב'מחבלים' פלסטינים".
ואולם כעת, כאשר אלישע ירד, ממנהיגי הפורעים, אמר דברים זהים במפורש ובריש גלי, לא ניתן לטעון עוד שזו קונספירציה או האשמת שווא. בשיחה שערך בפודקאסט המחפיר "על המשמעות" של תמיר דורטל, שחיוכיו והערותיו לאורך השיחה מזעזעים ומבישים (דוגמה אחת בלבד: "אני לא אוהב לראות שהורסים לערבים בתים. למה? אפשר ליישב אותם ביהודים"), תוכנית הפעולה נפרשת בפירוט:
"התפיסה בגבעות אומרת שצריך להרחיק את קו המגע... קילומטר, קילומטר וחצי, שניים, כל הזמן המצב שם ילך ויתרחב מהשטח... [זה] פרימטר שזז כל הזמן קדימה... שטחי המרעה הם מאתיים וחמישים מטר מהכפר שלו וקילומטר וחצי מהבית שלי. אבל זה יותר מזה: אם קו המגע יהיה שם, סטטי, כל הזמן ינסו לפרוץ אותו. אני רוצה שלאויב לא יהיה זמן להתעסק בדבר הזה. אנחנו כל הזמן נהיה בתנועה קדימה. תנועה קדימה... העדרים הם חוד החנית הם כל הזמן פורצים קדימה...".
תמיר דורטל: ''אתם יוצרים באופן מודע חיכוך; אתם יוצרים באופן מודע הרחבה של קו המגע... כל הזמן להתחכך עם האויב כדי שהאויב יסוג אחורה. והדבר הזה יוצר בסופו של דבר אלימות וחיכוך. חיכוך שווה אלימות.... אתם יוזמים אלימות...".
אלישע ירד: "אנחנו חד משמעית יוזמים חיכוך ואנחנו גם גאים בזה... אני חד משמעית יוצר חיכוך, אני חד משמעית מרחיב את השטחים, אני גאה בזה, ומי שיתקוף אותי אני אגן על עצמי בצורה ברורה... יש פה אויב שמחכה ליום שיוכל לרצוח אותי ואני לא מוכן... לגור בשכנות אליו, ואני אעשה כל מה שאני יכול בשביל לסלק אותו, בשביל לפגוע בו, או לכל הפחות בשביל להרתיע אותו בינתיים".
ואכן, שטחי החוות והגבעות מתרחבים כל הזמן אל תוך שטחי המחייה הפלסטינים, מייצרים חיכוך בשטחי חקלאות, בשטחי מרעה ואף בתוך הכפרים עצמם. האפשרויות העומדות בפני הפלסטינים הן או להידחק עוד ועוד אחורה, לקבל קיום מתמשך של נישול והשפלה, או להתנגד – כאשר בהתנגדות, ברוב המכריע של המקרים, אין מדובר בהתנגדות מזוינת אלא ברצון להמשיך את חייהם במקומם ולא להתפנות; כלומר, בהתעקשות נואשת להמשיך למסוק את זיתיך, להמשיך לרעות את צאנך, להמשיך לישון במיטתך ולבשל במטבח וללטף את ראשם של ילדיך הקטנים או של הוריך המזדקנים בכפר שבו אתה ומשפחתך גרים מזה כמה עשורים, לכל הפחות. מבחינת הטרוריסטים היהודיים שתי האפשרויות מוליכות לאותה תוצאה: אם הפלסטיני יתפנה מעצמו, הם ימהרו לרשת את שטחו. אם יתנגד, הם כבר ימצאו את הדרך לייצר חיכוך דרך התגרות, לקיחה בכוח או פשיטה על הכפר, שתייצר סיטואציה בלתי נמנעת של אלימות ושימוש בכוח קטלני, המגיע פעם אחר פעם אף לכדי רצח.
גם אנשים מתונים וממלכתיים טוענים פעם אחר פעם כי ארגוני זכויות אדם ועיתון 'הארץ', נניח, הם שקרנים ובוגדים; גם כשברור שהתיעוד אינו מגיע מפעילי "בצלם" כי אם מאנשי החוות והגבעות עצמם, ההכחשה מתמידה.
את ה"הצלחה" של האסטרטגיה הזו לא ניתן להכחיש, ואפשר להיווכח בה בקלות דרך צהלות השמחה של תומכי הגבעות עצמם החוגגים את התוצאות הבלתי נתפסות של פרויקט הנישול האלים. אפילו כינוי הם המציאו לפרוייקט הזה: "והורשתם". שבוע אחר שבוע נורים פלסטינים למוות, ולאחרונה אף פעילים יהודים מוכים באלימות חמורה, ואף על פי כן כמעט שאיש לא נעצר; אכן, ''הצלחה''. כל השחקנים במופע הרצחנות של הימין הלאומני הדתי יודעים היטב כי הצבא והמשטרה יבוששו לבוא; כולם יודעים כי במקרים רבים ישתתפו במעשים פעילי גבעות בעודם לבושים במדי צה"ל, תוך שימוש בנשק צהל"י. במקביל, אלפי יהודים ישתתפו בצעדות אל החוות, רבנים חשובים ומשפיעים כמו הרב תמיר גרנות ואחרים יספרו בשבח החלוציות של אנשי החוות המוסרים נפשם על ישוב הארץ והולכים לפני המחנה, ויערכו חילוקים מחילוקים שונים כדי להבחין בין דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, או בין אנשי הגבעות לאנשי החוות, או בין החוות הרשמיות לחוות הסוררות; וזאת בזמן שכל אלו שותפים לאותה אסטרטגיה אחת ויחידה – נישול האוכלוסייה הפלסטינית מרכושה, מכבודה ואף מחייה, תוך בוז מוחלט לרשויות החוק ולחוק עצמו, למוסר אנושי בסיסי, ולמדינת ישראל כצורת ארגון ריבונית ודמוקרטית.
מהם הקווים האדומים שלכם ובאיזו מדינה תרצו לגדל את ילדכם? מתי פגיעה בפלסטינים היא פשע? מה מגדיר מבחינתכם פעולת התיישבות לגיטימית ומה לא?
לצד האלימות עצמה, התפתח מנגנון משומן של הכחשה, הגנה, התעלמות ואף תמיכה: הציונות הדתית מתקשה להפנות עורף ולבקר את אנשי החוות. גם אנשים מתונים וממלכתיים טוענים פעם אחר פעם כי ארגוני זכויות אדם ועיתון 'הארץ', נניח, הם שקרנים ובוגדים; לא פעם עולה הטענה כי בכל סכסוך יש שני צדדים, בעוד אלו ה'בוגדים' מראים רק צד אחד; ובפעמים אחרות נאמר שמדובר בכמה עשבים שוטים, ובכלל שהתופעה שולית. גם כשברור שהתיעוד אינו מגיע מפעילי "בצלם" כי אם מאנשי החוות והגבעות עצמם בערוצי הוואטסאפ שלהם, או בערוצים אחרים, ההכחשה מתמידה. לא תמיד ברור אם ההכחשות הללו נובעות מרשעות ואטימות לב כלפי הפלסטינים, או פשוט מנאיביות ומהיאחזות בדימוי של ההתיישבות הישנה, ומחוסר מוכנות לעדכן את הדימוי. נראה כי עבור רבים מבני הציונות הדתית הממלכתית בלתי מתקבל על הדעת להאמין שיהודים מסוגלים לנהוג כאחרוני הקלגסים הגרמניים או האוקראינים. ההכרה בכך, זאת אני יודע גם מעצמי, היא הרי שוברת לב ממש, וחותרת אולי תחת האקסיומה היהודית השורשית ביותר: כשהכוח יהיה בידינו, אנחנו לעולם לא ננהג בהם כפי שהם נהגו בנו. יהודי איננו קוזאק.
ואולם, כעת נעשה בלתי אפשרי ללמד עוד זכות על עוצמי העיניים. השנה האחרונה הייתה מלווה בוויכוחים סוערים במיוחד על פשעי מלחמה. לכל המגוננים על החוות והגבעות אני מציע תרגיל קטן: לפני הצפייה בראיון הדמים הזה, כיתבו מהם הקווים האדומים שלכם ובאיזו מדינה תרצו לגדל את ילדכם; מה לדעתכם נחשב פשע מלחמה; מתי פגיעה בפלסטינים היא פשע; מה מגדיר מבחינתכם פעולת התיישבות לגיטימית ומה לא; איך הייתם רוצים לדמיין את מערך היחסים בין ישובים יהודיים ופלסטינים ביהודה ושומרון. רק לאחר מכן צפו בראיון וענו לעצמכם בכנות: האם אתם מוכנים להיות שותפים במעשה או במחדל לפריחתה של התנועה הזו, שהפכה כבר מזמן לכוח המניע המרכזי של הציונות הדתית כולה; האם אתם מוכנים לשמוע לרבנים שתומכים בחוות הללו, או לתת לילדיכם ללכת להתנדב שם עם הישיבה התיכונית או עם חברים בחופש; והאם אתם מוכנים לתמוך בממשלה שלא רק שאיננה מונעת את הפעולות הללו, אלא שהיא היא המחוללת שלהן.
ד"ר שרגא ביק הוא מרצה בחוג למדעי הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים.