top of page
  • תמונת הסופר/תמוטי קפלן

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא: על סבירות הדעת של בעלי שררה


 



תומכי ביטול עילת הסבירות מעלים טענה כבדת-משקל: סבירות דעתם של שופטים אינה עדיפה על סבירות דעתם של מקבלי החלטות, מנהיגים ואנשי שררה בממשלה ובכנסת; מה גם שמקבלי ההחלטות נבחרו בידי הציבור והחלטתם משקפת את רצון העם ואין לערער אחריה. לפיכך, לשיטתם, אין להסכים כי שיקול דעתו של שופט יהיה עדיף על שיקול דעתו של פוליטיקאי.

זו טענה רצינית ועלינו להתמודד איתה.

איש שררה, מיום שהתמנה לתפקידו חל בו שינוי, ולא לטובה. קביעה זו נמצאת במקורות ישראל: ''אין אדם נעשה פרנס (מנהיג, שר...) על הציבור אלא אם קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו'' (בבלי, יומא כב, ב). ''ואם תזוח דעתו ויתגאה על הצבור... אומרים לו: חזור לדון את עצמך והבט אל אחריך.'' (המאירי שם). בסגנון זה כותב הרמב"ם: "כיוון שנתמנה אדם פרנס על הציבור, נעשה רשע מלמעלה, כי השלטון מפסיד (פוגע) באמונתו כי לא ישגיח בדבר רק שיקרבהו אליו''. ובלשון ימינו, לשליט "אין אלהים", והוא מתעלם מכל הסובב אותו, למעט האינטרס הפרטי האישי שלו (פירוש הרמב"ם למשנה, אבות א, י).


איש שררה, מעצם הגדרתו, מן ההכרח (כמעט) שיישא עליו שרצים – הווה אומר עוולות, פגמים, נטייה למעשי שחיתות. וזאת, בין אם כך נוצר מטבע ברייתו והקופה תלויה זה כבר עליו וכך הגיע למשרתו (אולי בסיועם של השרצים...), ובין אם כוח השלטון והסמכות הם שהעבירו אותו על דעתו, ומאז הוא הולך ומטפח קופת שרצים, עוולות, הטיות דין, העדפת מקורבים, קבלת מתנות, וכיוצא באלה.

ופירוש הדברים: איש שררה, מעצם הגדרתו, מן ההכרח (כמעט) שיישא עליו שרצים – הווה אומר עוולות, פגמים, נטייה למעשי שחיתות. וזאת, בין אם כך נוצר מטבע ברייתו והקופה תלויה זה כבר עליו וכך הגיע למשרתו (אולי בסיועם של השרצים...), ובין אם כוח השלטון והסמכות הם שהעבירו אותו על דעתו, ומאז הוא הולך ומטפח קופת שרצים, עוולות, הטיות דין, העדפת מקורבים, קבלת מתנות, וכיוצא באלה.


אשר נשיא יחטא

מפרשי התורה מן הדורות האחרונים הרחיקו לכת בדבריהם בנושא. הכלי-יקר בפירושו לתורה מבחין בין מילות התנאי 'נפש כי תחטא', ''אם הכהן המשיח יחטא'', והוודאות הננקטת ביחס לנשיא – ''אשר נשיא יחטא'' (ויקרא ד, כב). כלומר, אדם מישראל, או כהן, עשויים לחטוא, וכי יחטאו או אם יחטאו, עליהם להביא קרבן. הנשיא לעומתם, וודאי יחטא; ובלשונו: ''סתם יחיד בנקל יבוא לידי חטא, על כן נאמר 'נפש כי תחטא' ... אבל הנשיא המתנשא לכל ראש ונוהג נשיאותו ברמה מתוך רום לבבו, ודאי יבוא לידי חטא. לכך נאמר: אשר נשיא יחטא, כי לשון ''אשר'' מורה על דבר שודאי יהיה ואין בו ספק, וכן תמצא בספר הזוהר (ויקרא כג, א), ''וכן ואם כל עדת ישראל ישגו מול... אבל הכא אשר נשיא יחטא – ודאי. אדם רגיל, ספק אם יחטא, נשיא (בעל שררה) – בוודאי יחטא''. ודאי יחטא - לא פחות מכך (ותודתי נתונה לשמואל הר שהסב את תשומת לבי לעניין).

וברוח זו כותב הנצי"ב בפירושו לתורה 'העמק דבר': ''ידוע הפירוש דנשיאותו גורמת שיהא עלול לחטא''... וכאן תמיהה: לשם מה התוספת אשר לא תיעשנה בשגגה? .... אלא מרומז דהנשיאות גורמת לחטוא בעבירות חמורות כל כך אשר לא תעשינה בשגגה. שאין דרך לחטוא בהם אפילו בשגגה". עד כדי כך.


קופת השרצים והכח המשחית

את הביטוי התלמודי על אודות קופת השרצים התלויה מאחורי מנהיגים ניסח כעבור כ- 1500 שנה הלורד אקטון במימרתו המפורסמת ''כוח נוטה להשחית, כוח מוחלט משחית באופן מוחלט, אנשי שררה הם לרוב אנשים רעים... הסמכות משחיתה''. וכאמור – האם כך הם מטבעם או שהשלטון הוא אשר גרם להשחתתם? לאמיתו של דבר אין זה משנה; בין כך ובין כך, שחיתות בקרב אנשי שררה היא חזון נפרץ.


ברוח זו כותב הנצי"ב בפירושו לתורה 'העמק דבר': ''ידוע הפירוש דנשיאותו גורמת שיהא עלול לחטא''... וכאן תמיהה: לשם מה התוספת אשר לא תיעשנה בשגגה? .... אלא מרומז דהנשיאות גורמת לחטוא בעבירות חמורות כל כך אשר לא תעשינה בשגגה. שאין דרך לחטוא בהם אפילו בשגגה". עד כדי כך.

על רקע זה, נחזור למידת הסבירות. השופט, אכן, הוא כאחד האדם. הוא לא בהכרח חכם או מנוסה יותר מן הפוליטיקאי. אבל הפוליטיקאי, מעצם היותו ''פרנס על הציבור'' - שרצים סובבים אותו. כוחו המופלג, ההיבריס השולט בו, זחיחות דעתו, עלולים להקנות לו את ההרגשה כי טובתו וטובת המדינה חד הן. נכון, הוא נבחר על ידי העם, ולכאורה אמור לבטא את רצון העם, אך לא תמיד כך הוא. מיום שנבחר, הכוח שניתן לו עשוי לפגוע במחוייבותו לדאוג לכלל הציבור, ולשבש את סבירות דעתו. בעל השררה חשוד תמידית במינוי מקורביו אנשי-שלומו לתפקידים בכירים, בנטילת מתנות וטובות הנאה, בפגיעה בזכויות הפרט, בהטיית דין ובהתקרבות לכדי שחיתות. הוא חשוד תמידית ברצון להרחיק ולבטל את סמכות שומרי הסף – שופטים, יועצים משפטיים ומבקרים - מפני שהם מפריעים לו, פשוטו כמשמעו: הם מונעים ממנו את החופש המוחלט לעשות ככל העולה על רוחו, ועשויים לסכל החלטות שמקורן לאו דווקא במדיניות נאצלת או אידיאולוגיה צרופה - אם כי גם זה עשוי לקרות - אלא, כדרכו של עולם, גם בשאיפות הבאות מגאות-ליבו. וכיצד יבטל את סמכותם של שומרי הסף? יעקור מהם את כלי העבודה הבסיסי ביותר - שיקול הדעת - המגולם בין היתר בעילת הסבירות. מעתה יהיה חופשי לעשות כרצונו.


בעל השררה חשוד תמידית במינוי מקורביו אנשי-שלומו לתפקידים בכירים, בנטילת מתנות וטובות הנאה, בפגיעה בזכויות הפרט, בהטיית דין ובהתקרבות לכדי שחיתות. הוא חשוד תמידית ברצון להרחיק ולבטל את סמכות שומרי הסף – שופטים, יועצים משפטיים ומבקרים - מפני שהם מפריעים לו, פשוטו כמשמעו.

אין בכך כדי לומר, חלילה, שכל הפוליטיקאים מושחתים, ושלא יתכן איש ציבור נקי כפיים; גם אין בכך כדי לומר שעילת הסבירות היא מנגנון חסין מביקורת; אלא רק שהסיכוי לשחיתות בעולם הפוליטי הוא ממשי ומשמעותי - הוא חטא פוטנציאלי הרובץ לפתחו תמיד - חטא ש'עילת הסבירות' היא אחד המנגנונים היכולים להביא לצמצומו. כללו של דבר, עצם היות אדם איש שלטון, נושא שררה, עלול לעוור את עיניו, לפגום בחשיבתו, להטות את ליבו לרצונו ולהנאתו שלו, ולפעול לביטול כל ביקורת ומשפט מעליו.

חשש אי-סבירות

הנה לנו הנימוק לשמירה היתרה הנדרשת על שומרי הסף, ועל כלי העבודה שהוא ''עילת הסבירות'' המופקד בידי אנשי משפט וצדק. ולא מפני שסבירות דעתם עדיפה, אלא מפני שפוליטיקאי מעצם הווייתו נגוע במה שאפשר לתאר כ'חשש אי-סבירות'. הוא חשוד מיידית בהעדפת עצמו. כאן בא הניסוח הקדום – תמציתי ובהיר: אתה בעל השררה, אל ''תתגאה על הציבור'' ואל תמעל בתפקידך. כאשר תיטה מן הדרך הישרה נאמר לך: ''חזור לדון את עצמך''. עליך להעמיק ולשקול היטב בסוגיה העומדת לפניך, שמא טעית, מתוך שיקול דעת לקוי, מפני שעצם היותך בעל שררה הוא הגורם לך לקבל החלטות מוטות ולא שקולות. זהו, אם תרצו, משהו מתפיסת חז"ל את ה"סבירות".


עילת הסבירות ניתנה על פי חוק בידי השופטים כדי לאזן ולבלום כוחה של שררה, כאמצעי ביקורת שנועד לביזור הכוח ולחלוקתו בין מוקדים שונים. השופטים עצמם אינם אנשי שררה, ''פרנסי ציבור'': לא ניתן בידם כוח החלטה עצמאי, אלא רק הכוח לבקר החלטות של אחרים.

עילת הסבירות ניתנה על פי חוק בידי השופטים כדי לאזן ולבלום כוחה של שררה, כאמצעי ביקורת שנועד לביזור הכוח ולחלוקתו בין מוקדים שונים. השופטים עצמם אינם אנשי שררה, ''פרנסי ציבור'': לא ניתן בידם כוח החלטה עצמאי, אלא רק הכוח לבקר החלטות של אחרים. עד כה עמדה לנו פרוצדורה משפטית אשר בכוחה לבקר את החלטות איש השררה. תומכי ההפיכה טוענים תדיר כי הביקורת השיפוטית חוסמת את הממשלה מלמלא את תפקידה; אולם הנתונים מראים כי עילת הסבירות הופעלה בזהירות ובמידה, ורק במקרים שבהם אי-הסבירות היתה ברורה בעליל בית המשפט מנע עיוותי חקיקה ומדיניות. חשש סביר הוא, אפוא, שאם ניטול את עילת הסבירות, יישארו בידינו השרצים.




 


מוטי קפלן – בוגר ישיבת היישוב החדש, גיאולוג בהשכלתו, עמית מחקר בכיר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ומורה במחלקה במסלול לתכנון ערים באוניברסיטה העברית בירושלים, יועץ בנושאי סביבה ואקלים בישראל ובארצות מתפתחות. עורך תמ''א אחת – תכנית המתאר הארצית האחודה.



 

רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'? להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן. להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page