top of page
  • תמונת הסופר/תפרופ' זאב הרוי

הזאבים הדמוקרטיים של ישעיהו הנביא


 


בימים סוערים אלה משתמשים במקומותינו במילה "דמוקרטיה" בדרכים מוזרות. במחאה על כך פרסמתי מכתב קצר בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "דמוקרטיה אמתית" (23 במרץ 2023). כתבתי: "אנו קוראים באחרונה… כל מיני הגדרות שונות ומשונות למילה 'דמוקרטיה'. ויש לדייק. דמוקרטיה אמתית או ישירה אינה שלטון הרוב – זו אוכלוקרטיה. והיא גם לא מתגלמת בבחירות לכנסת – זו דמוקרטיה לא ישירה או 'ייצוגית'. דמוקרטיה אמתית, טהורה, וישירה מצויה באספות-עם, במשאלי-עם, ובהפגנות עממיות."

הנקודה שלי הייתה פשוטה: הפגנות עממיות, כמו שראינו ברחבי הארץ בשבועות האחרונים, הן יותר דמוקרטיות מבחירות לכנסת. לאחר שהופיע המכתב, לא קיבלתי הערות מקוראים שחלקו על מסקנתי. עם זאת, קיבלתי מספר שאלות מקוראים שתהו על משמעות המילה "אוכלוקרטיה". מה זאת אוכלוקרטיה בכלל? מה פשרה? האם ממשלת ישראל הנוכחית היא דמוקרטית או אוכלוקרטית? מכיוון שמדובר בשאלות חשובות, כדאי לנסות להבהירן בקצרה.


דמוקרטיה אמתית או ישירה אינה שלטון הרוב – זו אוכלוקרטיה. והיא גם לא מתגלמת בבחירות לכנסת – זו דמוקרטיה לא ישירה או 'ייצוגית'. דמוקרטיה אמתית, טהורה, וישירה מצויה באספות-עם, במשאלי-עם, ובהפגנות עממיות.

הפילוסופים היוונים נהגו להבחין בין שלוש צורות שונות של ממשל: שלטון יחיד, שלטון המעטים, ושלטון הרבים (למשל, אפלטון, המדינאי, 302ג; פוליביוס, ההיסטוריות, ו, ד, ו). לכל צורה גרסה בריאה וגרסה חולנית. הגרסאות הבריאות מבקשות את טובת הציבור כולו, ואילו הגרסאות החולניות מבקשות את טובת רק חלק מסוים של הציבור. הגרסאות הבריאות הן שוויוניות, ואילו החולניות אינן שוויוניות. מונרכיה היא בריאה, וטירניות חולנית. אריסטוקרטיה היא בריאה, ואוליגרכיה חולנית. ודמוקרטיה היא בריאה, ואוכלוקרטיה חולנית. קיצורו של דבר, אוכלוקרטיה היא דמוקרטיה חולנית – דמוקרטיה לא-שוויונית. היא שלטון ההמון. היא שלטון הרוב כאשר הרוב שם את טובתו שלו לפני זו של המיעוט. היא מה שנקראת בימינו "עריצות הרוב".

מהו מקורה של המילה "אוכולוקרטיה"? לשאלה זו יש לי שתי תשובות חלופיות: האחת אטימולוגית, והשנייה דרשנית. את התשובה השנייה אני חב לבני, דב הרוי.


אוכלוקרטיה היא דמוקרטיה חולנית – דמוקרטיה לא-שוויונית. היא שלטון ההמון. היא שלטון הרוב כאשר הרוב שם את טובתו שלו לפני זו של המיעוט. היא מה שנקראת בימינו "עריצות הרוב".

נתחיל בהסבר האטימולוגי, כי הוא הפשוט יותר. כשם שהמונח "דמוקרטיה" נגזר מן המילה היוונית "דמוס" (עם) ומשמעו "שלטון-העם", כן המונח "אוכלוקרטיה" נגזר מן המילה היוונית "אוכלוס" (המון) ומשמעו "שלטון-ההמון". בלשון חז"ל, שהושפעה רבות מן השפה היוונית, המילה "אוכלוס" מופיעה פעמים אחדות. למשל, בבבלי ברכות נח ע"א: "הרואה אוכלוסי ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים'...שאין דעתם דומה זה לזה", והאל החכם יודע את כל רזיהן. בעברית בת-זמננו שגורות המלים "אוכלוסיה", "אוכלוסין", "לאכלס", וכיוצא בהן.

נעבור עתה להסבר הדרשני. לפי הסבר זה, המונח "אוכלוקרטיה" נגזר מן המילה "אוכל". הכוונה להגדרה המבדחת ל"שלטון הרוב" המיוחסת לעתים בטעות לבנג'מין פרנקלין. מהו שלטון הרוב? שני זאבים וכבש מצביעים על השאלה 'מה לאכול לארוחת צהריים'. אוכלוקרטיה מתייחסת לשני הזאבים המממשים את שלטון הרוב ואוכלים את הכבש. אוכלוקרטיה היא אפוא שלטון האוכלים (ולא הנאכלים).

משל זה על שני הזאבים והכבש מדגים באופן מושלם את האתגרים הקשים הניצבים בפני כל דמוקרטיה – והוא מראה היטב מדוע אוכלוקרטיה היא טבעית יותר מדמוקרטיה. הרי טבעי לזאבים לטרוף כבשים. אין הם פועלים אלא בהתאם לאינסטינקטים הביולוגיים היסודיים שלהם, כלומר, בהתאם לזכותם הטבעית הבסיסית. מה יותר טבעי משני זאבים המכריעים בהצבעה לסעוד את צלעות הכבש הבודד שהצביע עימם? זהו שלטון הרוב. ברם, הוא לא דמוקרטיה אלא אוכלוקרטיה. הוא אוכלוקרטיה משום שהרוב אינו דואג לטובת הכלל אלא רק לטובתו שלו עצמו.


משל הזאבים והכבש מדגים באופן מושלם את האתגרים הקשים הניצבים בפני כל דמוקרטיה – והוא מראה היטב מדוע אוכלוקרטיה היא טבעית יותר מדמוקרטיה. הרי טבעי לזאבים לטרוף כבשים. ומה יותר טבעי משני זאבים המכריעים בהצבעה לסעוד את צלעות הכבש הבודד שהצביע עימם? זהו שלטון הרוב. ברם, הוא לא דמוקרטיה אלא אוכלוקרטיה: הרוב אינו דואג לטובת הכלל אלא רק לטובתו שלו עצמו. האתגר של כל דמוקרטיה הוא למצוא דרך כלשהי לשכנע את הזאבים לראות את טובת הכבשים כשוות-ערך לטובתם. זהו אתגר קשה.

האתגר של כל דמוקרטיה הוא למצוא דרך כלשהי לשכנע את הזאבים לראות את טובת הכבשים כשוות-ערך לטובתם. זהו אתגר קשה. אריסטו סבר כי הדרך היחידה להבטיח אלטרואיזם כזה ורצון טוב כזה במדינה היא לייסד את הסמכות של חוק שוויוני (פוליטיקה, ספר ג, פרק טז, 1287א). אם הזאבים ישתכנעו לקבל חוק כזה, הם לא יצביעו בעד אכילת הכבש. הדמוקרטיה היא שני זאבים וכבש המצביעים האם לאכול פיצה או פלאפל לארוחת צהריים.

את קיומם של זאבים דמוקרטיים כאלה חזה נביא השלום והצדק, ישעיהו בן אמוץ, שהתנבא ברחובות ירושלים: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" (יא:ו). על פי הבדיחה הישנה, ראש העיר טדי קולק הזמין מכובד זר לגן-החיות התנ"כי בירושלים. המכובד הזר נעצר לפני כלוב אחד שבו זאב לן ליד כבש - ממש כנבואת ישעיהו. "מדהים", אמר המכובד הזר לקולק, "שמעתי שירושלים היא עיר של נסים ונפלאות, אבל בכל זאת איך אתם עושים זאת?" - "זו לא בעיה", הסביר ראש העיר, "אנחנו מביאים לו כבש חדש כל בוקר".

אולם, בעיני הנביא ישעיהו, דו-קיום של הזאב והכבש אינו בדיחה אלא חזון המשקף אמונה עמוקה ביותר. אמונה משיחית! השלום בין הזאבים והכבשים אינו יעד טבעי או קל, אלא יעד משיחי. זאבים דמוקרטיים הם זאבים משיחיים. הדמוקרטיה אינה טבעית ולא קלה אלא משיחית.


מוסר ההשכל ברור. אוכלוקרטיה היא טבעית, ואילו דמוקרטיה לא-טבעית, יוצאת דופן, אפילו ניסית. אם נתמזל מזלכם ואתם גרים בדמוקרטיה הנשלטת על-ידי חוקים המתפקדים פחות או יותר באופן משביע רצון, אל תמהרו לשנות אותם.

מוסר ההשכל ברור. אוכלוקרטיה היא טבעית, ואילו דמוקרטיה לא-טבעית, יוצאת דופן, אפילו ניסית. אם נתמזל מזלכם ואתם גרים בדמוקרטיה הנשלטת על-ידי חוקים המתפקדים פחות או יותר באופן משביע רצון, אל תמהרו לשנות אותם. אמנם רפורמות עשויות להיות דבר טוב. אולם, עשו כל רפורמה בזהירות יתרה, בהדרגתיות, באיטיות, ובשמרנות רבה – כי אתם עוסקים בדבר שברירי ביותר, דבר שיכול להתפרק בן-רגע. אין טבעי יותר או קל יותר מדמוקרטיה הנהפכת לאוכלוקרטיה. ולא כיף לחיות באוכלוקרטיה, במיוחד אם הנך הכבש.



 


זאב הרוי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מחקרים רבים על פילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה. חתן פרס אמ"ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

כן, לחזור אל ה- 6 באוקטובר

אם אפשר היה, כותב ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ראוי היה לתת כל הון שבעולם כדי לחזור אל ה- 6 באוקטובר.

Yorumlar


bottom of page