קפלן וירושלים: מאבק, אוטונומיה או גלות? לקחים היסטוריים לעתיד ליברלי
- ד"ר הראל פרימק
- 9 בספט׳
- זמן קריאה 4 דקות
ההיסטוריה אולי לא חוזרת על עצמה, אך היא ללא ספק מהדהדת. עם חורבן ירושלים במאה הראשונה לספירה עלו בקרב היהודים שנותרו בארץ ישראל שאלות קשות: האם הגענו למצב "אל-חזור"? ואם כן – מה כדאי לעשות? לשאלות אלו ניתנו באותה שעה שתי תשובות עיקריות – זו של רבן יוחנן בן-זכאי וזו של יוספוס פלביוס. השאלות הללו משקפות גם את המציאות העכשווית של הציבור הליברלי בישראל, ובתשובות שניתנו להן אפשר למצוא מצע לדיון משמעותי, כמו גם פרספקטיבה היסטורית.
מוכרת לרובנו האגדה מאגדות החורבן בגמרא (בבלי גיטין נו ע"א) על אודות רבן יוחנן בן-זכאי שהתחזה למת, והוברח בארון מתים מירושלים הנצורה והעומדת להיחרב בידי הרומאים. על פי האגדה, כפי שסיפרוה אמוראי בבל, בצאתו מהחומות פגש ריב"ז את אספסיאנוס, המצביא הרומי שצר על ירושלים, ניבא לו שהוא יהפוך קיסר, וביקש ממנו "תן לי את יבנה וחכמיה".
סיפור זה מגלם בתוכו כמה החלטות גורליות של רבן יוחנן בן זכאי: ראשית, ההכרה בכך שהקו נחצה ושהתקווה להציל את ירושלים אבדה; שנית, ההחלטה להציל מה שאפשר – או, במונחים מודרניים, "לחתוך הפסדים"; שלישית, הרצון להקים מחדש אוטונומיה תרבותית שבמרכזה יעמדו החכמים (הפרושים) ועיסוקם בתורה (כלומר, בהלכה ובאגדה) – ולהרחיק את אלה שהיו שותפים למאבקים הפנימיים שהחלישו את העם, כמו הכוהנים והקנאים.
בעוד רבן יוחנן בן זכאי בחר להציל את המעט ולהישאר בארץ ישראל, יוספוס החליט "לסגור את הסניף" בארץ, בהבינו שהיהודים מתעתדים לצאת לגלות ארוכה
האם מעשיו האגדיים של רבן יוחנן בן זכאי רלוונטיים לימינו? האם הציבור הליברלי צריך להבין שנחצה הקו שממנו אין חזרה לדמוקרטיה ליברלית, ושאין ברירה אלא להציל את מה שניתן, ולהקים "מיני אוטונומיה"? בישראל הקטנה והצפופה של היום, שבה אוכלוסיות שונות מעורבות זו בזו, קשה לחשוב על אוטונומיה גיאוגרפית; אבל אפשר בהחלט להעלות על הדעת אוטונומיה תרבותית, כלכלית, מנהלית, בריאותית, חינוכית, ספורטיבית וכיוצא בזה, שממנה יורחקו גורמים לא-ליברליים.
אין לי תשובה נחרצת לשאלות אלה, אבל חשוב להבין מה עומד בבסיס האגדה על רבי יוחנן בן-זכאי, ומה הביא אותו להחלטתו לנטוש את ירושלים ולהקים ישות חדשה. בתמצית, נראה שהיה זה הפחד מהמשיחיות שכבר הובילה לחורבן. על כן הוא בחר להרחיק מהחלקה הקטנה שלו את מי שהביאו לשיטתו אסון על העם.
והלבנון באדיר יפול
על פי אותה אגדה, אספסיאנוס שאל את רבן יוחנן בן זכאי מניין לו שהוא עתיד להיות מלך. בתשובתו, ציטט ריב"ז חלק מפסוק בישעיהו (י, לד) - "וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל": הלבנון (המקדש) יפול בידי מלך (אדיר), ואם אספסיאנוס הוא "האדיר" שכבש את ירושלים והפיל את המקדש, חזקה עליו, לפי נבואה זאת, שיהיה מלך.
רבן יוחנן בן זכאי, שחששו ממשיחיות כבר התממש, בוחר לדרוש דווקא בפסוק הזה, ולהפוך את משמעות הפשט של הפסוק: כך יוצא ש'אדיר' הוא דווקא המלך הזר, ומה שעתיד ליפול אינו אלא המקדש!
בחירת פסוק זה כבסיס לדרשה נושאת בחובה משמעות היסטורית, חברתית ופוליטית כבירה. על פי הפשט, פסוק זה, יחד עם הפסוק הסמוך לו (שם, יא, א) - "וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל, וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" - מעמיד נבואה משיחית מובהקת: פירושה הוא שהאל עצמו (אדיר) הוא שיפיל את הלבנון (אשור) כמו גרזן שכורת עצים ביער, ומתוך הגזעים הכרותים יופיע מלך מבית דוד ויחדש את המלוכה. ברוח זו פירשו את הנבואה גם אנשי קומראן בסוף ימי בית שני: במגילת 'פשר ישעיהו' נקראים פסוקים אלה כנבואה משיחית שלפיה אלהי היהודים (אדיר) יפיל את מלך הכיתיים (הרומאים), ואז יעלה במקומו מלך יהודי מבית דוד (חוטר מגזע ישי) שימלוך על העולם. והנה, על פי הסיפור בבבלי, רבן יוחנן בן זכאי, שחששו ממשיחיות כבר התממש, בוחר לדרוש דווקא בפסוק הזה, ולהפוך את משמעות הפשט של הפסוק: כך יוצא ש'אדיר' הוא דווקא המלך הזר, ומה שעתיד ליפול אינו אלא המקדש!
באמצעות בחירת פסוק זה, אם כן, רומזת האגדה שירושלים נפלה בגלל המשיחיות שדבקה ביושביה - תקוות לא מציאותיות שהוצאו לפועל בידי אנשים לא אחראיים, והביאו לאובדן חיים, ריבונות ורכוש, ולגלות ארוכה.
אוטונומיה או גלות?
לאגדה תלמודית זו מקבילה מרתקת בחיבורו של יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלאביוס), 'מלחמות היהודים ברומאים' (ספר שלישי, פרק שמיני, פיסקה ט'). גיבוריה הם אספסיאנוס ויוספוס עצמו. מקבילה זאת מספרת שלאחר כניעת יודפת - המבצר האחרון בגליל, שיוספוס היה מפקדו - נשבה הלה בידי הרומאים. הוא הובא בפני אספסיאנוס, וניבא לו שיהיה קיסר. כשהתקיימה הנבואה, נתן הקיסר ליוספוס כתגמול מעמד ברומי, וכן זמן ואמצעים לתעד את ההיסטוריה של היהודים.
האם עלינו, הליברלים, להחליט שנחצה הקו? ואם כן – האם עלינו לפעול לפי דרכו של רבן יוחנן בן-זכאי, או של יוספוס? או שמא עלינו לשלב באופן כלשהו בין שתיהן, או להציע דרך שלישית?
הדמיון בין שני הסיפורים מבליט את הקשר ביניהם (בשניהם החכם היהודי מנבא גדולה למנהיג הנוכרי, הנבואה מתקיימת, והחכם וזוכה בגמול), אך בה בעת מחדד את הניגוד בין רבן יוחנן בן זכאי לבין יוספוס. בעוד הראשון בחר להציל את המעט ולהישאר בארץ ישראל, השני החליט "לסגור את הסניף" בארץ, בהבינו שהיהודים מתעתדים לצאת לגלות ארוכה. על כן הוא נטל על עצמו משימה מיוחדת: לתעד את קורותיהם באופן חיובי על מנת לשפר את תדמיתם הגרועה בעיני ה"גויים" שביניהם הם עומדים לחיות שנים ארוכות (הוא לא חזה כמובן את עליית הנצרות והאיסלאם, כמו גם התפתחויות היסטוריות אחרות).
פתרונו של יוסף בן מתיתיהו מציע חלופה לא רק לפתרונו של ריב"ז, אלא גם לדילמה שבה שרוי כעת הציבור הליברלי בישראל: חזרה לגלות והיטמעות בה, או אולי שמירה באותה גלות על צביון ישראלי-ציוני-יהודי מסוים בקהילות סגורות; צביון שיבוסס על תיעוד קורות התנועה הציונית בישראל עד לנפילתה.
מבחינה היסטורית, לשניהם נכון תפקיד משמעותי. יוספוס חזה נכון את הדומיננטיות של הגלות, ורבן יוחנן בן זכאי התחיל במפעל ההלכתי שליכד את הקהילות היהודיות במאות השנים הבאות. כתבי יוספוס שימשו את התנועה הציונית על מנת "לעקוף" את שנות הגלות ולשאוב השראה מימי הריבונות היהודית בישראל. הם גם שימשו בסיס להבנה שהכרה במציאות הבינלאומית וקבלת לגיטימציה ממנהיגי העולם היא תנאי חשוב להקמת מדינת יהודים.
האם עלינו, הליברלים, להחליט שנחצה הקו? ואם כן – האם עלינו לפעול לפי דרכו של רבן יוחנן בן-זכאי, או של יוספוס? או שמא עלינו לשלב באופן כלשהו בין שתיהן, או להציע דרך שלישית? ואולי הדמוקרטיה הליברלית שלנו טרם הגיעה למצב בלתי הפיך מול אויביה התיאו-פשיסטים, כך שעלינו להמשיך להילחם במלוא העוצמה? לשאלות אלה אין עדיין תשובה ברורה; אך המורשת ההיסטורית והאגדות על אודות נפילת ירושלים מעידות שבתולדות עמנו היה יותר מפתרון אחד למשבר דומה, ומעוררות למחשבה מחודשת על ההווה.
* סקירת תגובותיהם השונות של רבן יוחנן בן זכאי ויוסף בן מתיתיהו לחורבן ירושלים מבוססת בעיקרה על שיעורו של ד"ר דוד סבתו, שבו אפשר לצפות כאן. הצעת ההשלכות האקטואליות של מחלוקת היסטורית זו - שלי היא [ה.פ.].
ד"ר הראל פרימק נשוי לבת-שבע, אבא לספיר, לסהר ולגיא. מתגורר בראשון לציון. בוגר תלפיות, בעל תואר שלישי בפיסיקה ותואר ראשון במתמטיקה. עוסק בפיתוח אלגוריתמים ובפעילות חברתית, בין השאר משמש סגן יו"ר הועד המנהל של מכון ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה.
קרדיט לתמונה ברשתות החברתיות: