בספרטה תתגשמנה כל תקוותיהם של נתניהו ושל הציונות הדתית, טוען ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ועלינו ליטול מחדש את המונופול על פירוש המציאות.

בפני הציבור הליברלי במדינת ישראל ,טוען ד"ר הראל פרימק, עומדים שני דגמים של התמודדות עם משיחיות - זה של רבן יוחנן בן זכאי וזה של יוספוס. באיזה דגם נבחר? והאם יש דרך שלישית?

נתניהו איננו שליח האל, מדינת ישראל איננה ראשית צמיחת גאולתנו, והמערכה מול איראן איננה נס ופלא. ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי קורא למאבק במטאפיזיקה הציונית-דתית.

חכמינו לא ניסו למצוא סימטריה בין הצדדים המתונים לקנאים, כותב אריאל שורץ. הם ידעו בדיוק מה הביא לחורבן: קנאות הבריונים ושתיקת הממסד הרבני.

על החזון האוניברסלי המשתקף במנורת למנצח, ועל החובה לטעת אותו בקרקע המציאות הקונפליקטואלית.

אם נדמה היה שהמלחמה משהה או מפוגגת את הדיון החשוב שהתקיים כאן בשנה האחרונה, מתברר שהיא רק חידדה אותו, ובצדק.

עד לא מזמן, הייתה לי תחושה שהתסריט של הקיץ הזה, ההולך ומסתיים כעת, בנאלי עד כדי כאב. השילוב של עלבונות, האשמות הדדית בפירוק הבית...

הבעיות בציונות הדתית אינן חדשות. פרסום מחודש של מאמר משנת 1974, שחזה באופן מדויק את עתידו של המחנה.