אברהם אבינו נועד להיות ברכה לכל משפחות האדמה. כך הרי הודיע לו הקב"ה: "[א] וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, [ב] וַאֲבָרֶכְךָ, [ג] וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, [ד] וֶהְיֵה בְּרָכָה... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב:ב-ג). מהודעה זו למדו חז"ל דיוקים בברכת אבות שבתפילת שמונה עשרה. מדוע אנחנו אומרים בה "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, ואלוהי יעקב... ברוך אתה ה' מגן אברהם"? - "אמר רבי שמעון בן לקיש: [א] 'ואעשך לגוי גדול', זהו שאומרים 'אלוהי אברהם'; [ב] 'ואברכך', זהו שאומרים 'אלוהי יצחק'; [ג] 'ואגדלה שמך', זהו שאומרים 'אלוהי יעקב'. יכול יהו חותמין בכולן? תלמוד לומר: [ד] 'והיה ברכה', בך חותמין ואין חותמין בכולן" (בבלי פסחים קיז ע"ב. וראו גם רש"י בפירושו לבראשית יב:ב). ובכן, אנחנו חותמים באברהם בלבד כי הוא מקור לכל הברכות ("והיה ברכה"), לרבות אלו של יצחק ("ואברכך") ויעקב ("ואגדלה שמך").
ואולם יש גם סיבה טקסטואלית שבגינה אנחנו חותמים את ברכת אבות במלים "מגן אברהם" ולא במלים "מגן אברהם, יצחק, ויעקב". הנה כי כן, כתוב: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו:א). כאן כתוב במפורש כי הקב"ה מגן לאברהם, ולא כתוב שהוא מגן ליצחק או ליעקב.
פחד אברהם
פסוק זה גם רומז לכך שאברהם פחד ממשהו, שכן הקב"ה אומר לו "אל תירא אברם". אולם, לא נאמר בו ממה פחד. מדרשי חז"ל מציעים הסברים שונים לסיבת פחדו של אברהם. מדרש אחד נדרש לבעיה המוסרית של נזק אגבי במלחמה. כתוב בו: "רבי לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד?!" (בראשית רבה מד:ד). לפי רבי לוי, המלים "אחר הדברים האלה" מתייחסות למלחמת ארבעת המלכים את החמישה (בראשית יד). אברהם פחד שמא היו בין החיילים שהרגם באותה מלחמה לא רק רשעים גמורים אלא גם צדיק אחד או ירא שמיים אחד. הוא פחד אפוא שמא הרג בלי משים אפילו אדם אחד חף מפשע. בהמשך דברי המדרש, הקב"ה מרגיעו: אל תירא אברם, לא היה בין כל החיילים שהרגת אף צדיק אחד או ירא שמים אחד, ולכן אנכי מגן לך ומרבה שכרך.
התורה רומזת שאברהם פחד ממשהו, שכן הקב"ה אומר לו "אל תירא אברם", אך אינה מבארת ממה הוא פחד. לפי אחד המדרשים, אברהם פחד שמא היו בין החיילים שהרג במלחמה לא רק רשעים גמורים אלא גם צדיק אחד או ירא שמיים אחד. הוא פחד אפוא שמא הרג בלי משים אפילו אדם אחד חף מפשע.
רש"י (בפירושו לתורה על אתר) מביא מדרש זה בשינוי מסוים: "אמר לו המקום: אל תירא אברם, אנכי מגן לך מן העונש, שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת... [ואדרבה] שכרך הרבה מאד". באשר לחשש המוסרי לנזק אגבי במלחמה, נראה כי רש"י מחמיר פחות מן המדרש. במדרש אברהם "מתפחד" שמא הרג "צדיק אחד" או "ירא שמים אחד". מסתבר לפי המדרש כי בעיני אברהם אפילו הריגת אדם אחד חף מפשע היא עוול גדול. רש"י לעומת זאת מדבר על "כל אותן נפשות שהרג". אפשר אולי לומר שהוא מדבר על מצב מציאותי, ואילו המדרש דיבר על מצב אידיאלי: אברהם של רש"י חשש לא מהריגת אדם אחד שהיה חף מפשע, אלא מהריגת כל הנשמות שהרג. עם זאת, כוונתו של רש"י אינה חד-משמעית. האם לדעתו לא נענש אברהם על כל בני האדם שהרג משום שכולם היו רשעים גמורים? או שמא לדעתו אברהם לא נענש משום שהקב"ה ידע שאמנם הרג חפים מפשע מעטים או רבים אבל עשה זאת בשגגה? או שמא לדעתו אברהם לא נענש משום שהקב"ה ידע שרק אחוז קטן מן ההרוגים היו חפים מפשע?
ואם האפשרות האחרונה היא הנכונה, מהו אחוז קטן? רש"י אינו מפרט. אולם, במלחמה נגד חמאס נשען ראש ממשלת ישראל על מסקנות מכון מחקר אמריקאי מסוים וטען שמבחינה מוסרית אם חמישים אחוזים מההרוגים הם חפים מפשע, הרי זה סביר – כלומר, לדעתו, היחס המותר בין חיילים הרוגים לבין אזרחים הרוגים הוא "אחד לאחד". אם, למשל, נהרגו במלחמה 20,000 מחבלי חמאס, מותר להרוג 20,000 אזרחים חפים מפשע כנזק אגבי מוצדק. ברור כשמש כי אבן הבוחן של מכון המחקר האמריקאי ("אחד לאחד") היא רחוקה ביותר מזו של אברהם אבינו (אפילו לא "צדיק אחד וירא שמים אחד").
ברם, אפשר לקרוא את דברי רש"י דווקא כמחמירים אף יותר מן המדרש באשר לשאלה המוסרית של ההריגה במלחמה. לפי דברי רש"י, אברהם חשש מ"כל אותן נפשות אשר הרג". ייתכן כי כוונת דבריו הייתה שאברהם חש אשמה על הריגת כל אותם החיילים (חפים מפשע או לא חפים מפשע), גם אם נעשה הדבר מתוך הכרח צבאי (השוו רש"י על בראשית לב:ח). על פי קריאה זו, הקב"ה אינו עונה לו שהוא אינו אשם כלל, אבל מבטיח לו: "אנכי מגן לך מן העונש".
במלחמה נגד חמאס נשען ראש ממשלת ישראל על מסקנות מכון מחקר אמריקאי וטען שמבחינה מוסרית אם חמישים אחוזים מההרוגים הם חפים מפשע, הרי זה סביר. ברור כשמש כי אבן הבוחן של מכון המחקר האמריקאי רחוקה ביותר מזו של אברהם אבינו.
(על ההבדל בין פירושו של רש"י כאן לבין דברי המדרש שעליו מבוסס, ראו הערתו המתודולוגית החשובה של ר' אליהו מזרחי בפירושו על אתר: "יש לומר שרש"י ז"ל להיותו רודף אחר פשוטו של מקרא" וכו'.)
השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
יחסו העקבי של אברהם אבינו לבעיה המוסרית של הנזק האגבי מתברר מאוחר יותר במשא ומתן האמיץ שלו עם הקב"ה על גורל העיר סדום. בפתיחת הדיון עמו, מעלה אברהם בעוז רוח אותו השיקול העקרוני והקיצוני שהעלה במדרש על "אל תירא אברם": "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה הוא לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!" (בראשית יח:כה). לבסוף אברהם מתפשר על עשרה צדיקים: "אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה, וַיֹּאמֶר [ה'] לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה" (שם, פסוק לב). אין לנו נתונים על גודל האוכלוסייה של העיר סדום בתקופת אברהם, אבל ללא כל ספק המספר תשעה (כלומר, פחות מעשרה) הוא קרוב יותר לעמדתו המחמירה של אברהם במדרש (אפילו לא "צדיק אחד וירא שמים אחד") מאשר לעמדתו המתירנית של מכון המחקר האמריקאי בן זמננו ("אחד לאחד").
אשר על כן בחר ה' באברהם אבינו, ככתוב: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח:יט). בכל הקשור לבעיה המוסרית של הנזק האגבי, אברהם הגדיר את הדברים באופן חד וברור והציב אתגר מוסרי קשה ותובעני לבניו, לביתו אחריו, ולכל משפחות האדמה.
[דבר תורה שנאמר בבית כנסת חיבת רמות, ירושלים, ליל שבת פרשת לך לך תשפ"ה]
זאב הרוי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מחקרים רבים על פילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה. חתן פרס אמ"ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט.
רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?
להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.
להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.
רוצה לתמוך ב'ישר'?
אפשר לתרום לנו כאן. כל התרומות מיועדות להרחבת מעגל הקוראים והקוראות.