לא מחבלים חוטפי נשק אלא פלסטינים צדיקים. יש דבר כזה.
- ד"ר שרגא ביק
- לפני 6 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
אירוע "חטיפת הנשק" בסוסיא השבוע הוא תזכורת כואבת נוספת לקריסת עמוד השדרה הערכי והמקצועי של צה"ל ושל התקשורת הישראלית תחת הממשלה הנוכחית ועל רקע צמיחת הפשיזם האנרכיסטי היהודי ביהודה ושומרון. הגרסה הראשונית שפורסמה בידי הגורמים הרשמיים הייתה שהחייל/רועה הוכה בסלע, אולי אפילו איבד את הכרתו, וכי המחבלים נמלטו עם נשקו ולאחר מכן ירו להתנחלות סמוכה לפני שנטשו את הנשק. הגרסה הזו נשמעה לי מוזרה מאוד – אם אכן מדובר במחבלים, ועוד כאלה שביקשו לחולל פיגוע ירי, מדוע לא ירו בחייל בהיותו חסר הכרה, או פצוע בשטח? מהיכרות אישית עם המתרחש באזור מסאפר יטא/סוסיא, התעורר בי חשד שמא החייל/רועה לא נקלע לאירוע אלימות סתם כך, אלא היה חלק מרכזי ביצירתו; השתלשלות האירועים המוזרה רק הגבירה את החשד.
כעת התפרסם בכל כלי התקשורת "סרטון חטיפת הנשק". בכתבות מודגש כי מדובר בתיעוד אירוע שבו מחבלים פלסטינים תוקפים וחוטפים את נשקו של חייל צה"ל. דיווחים אלה נשענים לחלוטין על הודעת צה"ל והשב"כ לפיה "במסגרת פעילות ומאמץ מודיעיני של כוחות הביטחון, כוחותינו עצרו ארבעה מחבלים שהיו מעורבים בתקיפה וחטיפת נשקו של חייל צה"ל שהיה בחופשה שלשום במרחב סוסיא".
ניתן לראות באופן ברור מי יוזם ראשון את המגע הפיסי, ומי תוקף באלימות קיצונית. הפלסטיני מנסה להיאבק ולהתגונן, אבל חוטף עוד ועוד אגרופים. למרות האלימות המטורפת, הרי שגם לאחר שהיוצרות התהפכו לחלוטין וכעת הפלסטינים הם שאוחזים בנשק, הם מנסים בעיקר למנוע מהחייל/רועה להמשיך ולתקוף אותם באלימות. הם מנסים בכל כוחם להפסיק את האלימות, ולא לייצר אותה.
הבעיה הגדולה היא שכאשר צופים בסרטון רואים בבירור מציאות הפוכה לחלוטין: בסרטון רואים את החייל/רועה (הדמות הכהה הסמוכה לצאן) מכה פלסטיני (הדמות עם החולצה הלבנה) מכות רצח בכל חלקי גופו. ניתן לראות באופן ברור מי יוזם ראשון את המגע הפיסי, ומי תוקף באלימות קיצונית. הפלסטיני מנסה להיאבק ולהתגונן, אבל חוטף עוד ועוד אגרופים. בשלב מסוים מגיעים בריצה כמה פלסטינים המסייעים לחברם ומצליחים להשתלט על החייל/רועה, ואף ליטול את נשקו (0:55). הדבר המדהים הוא שלמרות האלימות המטורפת, למרות ביטויי האדנות וההשפלה שבוודאי היו שם, הרי שגם לאחר שהיוצרות התהפכו לחלוטין וכעת הפלסטינים הם שאוחזים בנשק, הם מנסים בעיקר למנוע מהחייל/רועה להמשיך ולתקוף אותם באלימות. הם מנסים בכל כוחם להפסיק את האלימות, ולא לייצר אותה.
חשוב לצפות שוב ושוב בסרטון הזה כי הוא יכול לחולל מפנה פרדיגמטי: למרות שהנשק בידיים פלסטיניות, אף יריה לא נורתה. החייל/רועה, זה שקודם השפיל והיכה נמרצות, יוצא כמעט ללא פגע. הוא לא נחטף. הוא לא נורה. מרגע שהחייל/רועה מפסיק לתקוף, האירוע נגמר. הסיבה היחידה אולי שהאירוע הזה, בניגוד לאירוע הנורא בכפר תל, הסתיים ללא הרוגים, היא שלא היו כלי נשק נוספים באירוע הזה. ואם יש משהו אחד שעולה בבירור מהסרטון הזה הוא שלא מדובר במחבלים; למעשה מדובר באנשים הכי קרי-רוח וסטואים שראיתי בימי חיי: למרות כל מה שהם עוברים מדי יום ביומו, גם כאשר הנשק מגיע לצד שלהם הם לא עושים בו שימוש.
אבל זה כמובן לא עוזר. אפילו שהותקפו, אפילו שלא ירו, אפילו שהשליכו את הנשק כמו חפץ טמא ברגע שיצאו מכלל סכנה (ומתוך ידיעה ברורה מה דינו של פלסטיני האוחז בנשק שנלקח מחייל, תוקפני ככל שיהיה), הם מסומנים מיד כמחבלים - ונעצרים. במקום לחקור את החייל/רועה על התנהלות פושעת בבירור, הצבא עובד בשירותו; במקום לבחון את הודעת הצבא באופן ביקורתי, כלי התקשורת בוגדים בתפקידם ומשמשים כשופר עיוור שלו, גם כאשר העובדות הגלויות לעין הפוכות לחלוטין. כשראיתי את הכתבות הרגשתי שאני חי במשטר בולשביקי שבו שקרי השלטון כל כך בוטים, והכוח של הציבור כל כך חלש, שכבר אין עוד צורך להתאים מילים למציאות.
הסיפור הזה מלמד עד כמה התקשורת איבדה את יכולתה להוות משקל-נגד ביקורתי לשלטון, ועד כמה שניהם גם יחד חושבים שכולנו מטומטמים. הרי כל מה שנדרש הוא להביט בסרטון ולראות איך כל המילים מתרוקנות ממשמעותן. המחבלים הם למעשה קרבנות בעלי יכולת איפוק סטואית, הנמלטים מאסון; החייל ה'פגוע' אינו אלא תוקפן אלים וחסר אחריות.
באורח נס האירוע הזה לא הסתיים בהרוגים כמו האירוע בכפר תל. אבל מבחינות רבות הוא חמור לא פחות, ובעיקר מראה עד כמה הושחתנו, ועד כמה הצבא והשב"כ – בכל הדרגים – מועלים בתפקידם. הוא מחייב לשאול אותם כמה שאלות פשוטות: האם אינכם מבינים שכאשר מתגלה פער גדול כל כך בין מי שאתם מכנים 'מחבלים' לבין המציאות, נעשה כמעט בלתי אפשרי להאמין לכם גם במקרים אחרים, בהם נהרגים או נעצרים פלסטינים בעבירות טרור? האם גם בעזה ובלבנון מדובר תמיד ב"מחבלים" כמו אלו שנעצרו באירוע "חטיפת הנשק" במסאפר יטא? ולא פחות נורא, הסיפור הזה מלמד עד כמה התקשורת איבדה את עצמאותה, את יכולתה להוות משקל-נגד ביקורתי לשלטון, ועד כמה שניהם גם יחד חושבים שכולנו מטומטמים. הרי באמת שכל מה שנדרש הוא להביט בסרטון ולראות איך כל המילים מתרוקנות ממשמעותן. המחבלים הם למעשה קרבנות בעלי יכולת איפוק סטואית, הנמלטים מאסון; החייל ה'פגוע' אינו אלא תוקפן אלים וחסר אחריות.
לא תאמינו: יש גם פלסטינים תמימים, תאבי חיים, כמעט מלאכים, שמנסים בכל כוחם להימנע מלנקוט באלימות אף על פי שטרוריסטים יהודים עושים כל שלאל ידם כדי ליטול מהם את אדמתם, רכושם, כבודם ולעיתים גם את חייהם. אנשים כמותם הם התקווה שהיחידה שעוד נותרה לכך שיום אחד עוד יהיה כאן שלום.
חשוב לי להדגיש, מאחר ואני כבר מודע לתגובות שעוד יבואו, ויכול לדקלם אותן מראש: בוודאי שיש מחבלים פלסטינים. לא היה צורך בשביעי לאוקטובר כדי שנדע את זה. כן, אני עצמי גדלתי בשטחים, חטפתי אבנים, הלכתי להלוויות של חברים וקרובים. אני באמת לא צריך שתסבירו לי שיש דבר כזה טרור פלסטיני. העניין הוא - ועל זה אנו מדברים כאן - שיש גם מחבלים יהודים. וטרור יהודי איננו עוד תופעה חדשה ושולית אלא תופעה רחבה ויומיומית הזוכה לתמיכה מלאה של השלטון – ובפרט של שר הביטחון וראש הממשלה.
לא תאמינו: יש גם פלסטינים תמימים, תאבי חיים, כמעט מלאכים, שמנסים בכל כוחם להימנע מלנקוט באלימות אף על פי שטרוריסטים יהודים עושים כל שלאל ידם כדי ליטול מהם את אדמתם, רכושם, כבודם ולעיתים גם את חייהם. מה שנדרש מאיתנו כחברה ובעיקר מהצבא ומהתקשורת הוא לא להתכחש לקיומם של מחבלים, אלא להפסיק להשתמש במושג הזה כמסמן אתני מכליל כנגד כל הפלסטינים, תוך ניקוי מראש של מחבלים יהודים. מה שנדרש מאיתנו הוא לחזק את הפלסטינים והיהודים שמתעקשים שלא לעשות שימוש בנשק. מה שנדרש כרגע מכולנו, ובפרט מהצבא, הוא לשחרר את אותם ארבעה פלסטינים ולהעניק להם פיצוי ואות כבוד – שכן אנשים כמותם הם התקווה שהיחידה שעוד נותרה לכך שיום אחד עוד יהיה כאן שלום.
ד"ר שרגא ביק הוא מרצה בחוג למדעי הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים.
