דרכי התשובה בעת הזאת: דברים בכנס השמאל האמוני, אלול תשפ"ה

"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך".

בחרנו במילים הללו מהנביא מיכה ככותרת לכנס השמאל האמוני בארה"ב, שקיימנו לפני פסח.

שמי אסתר שפרבר ואני נרגשת להיות פה. גדלתי בירושלים, ואני גרה בניו יורק עם בנזוגי ברוס, ושתי הבנות שלנו. אני ממקימי השמאל האמוני בארצות הברית. תכננתי גם לספר לכם שאנחנו לא לבד. רציתי לספר על ההצלחה של הכנס בניו יורק, ועל כך שאנחנו מגלים ויוצרים קהילה שהיא דתית ומסורתית, שקשורה לישראל אבל מוכנה לדבר גם בכנות וביקורתיות על הנעשה. רצית לספר לכם שחלטנו לאמץ את השם Smol Emuni US מתוך רצון להדגיש שאנחנו חלק מאותו חזון של זרם יהודי שפועל להרבות שלום בעולם.

איך יתכן שמשתמשים בשפה דתית לקרוא למחייה, השמדה, שיטוח, הרעבה וגרוש? מה אני מְצֻוָּה לעשות כדי להפסיק את ההרעבה וההרג?

אבל אנחנו בחודש אלול ואני חושבת שדחוף לדבר על תשובה. תשובה שאני כישראלית, יהודיה, ואמריקאית מרגישה שאני חייבת לעשות.

אני צופה בנעשה מרחוק ואני מזועזעת וכואבת. במשך שנתיים ישראל נלחמת מלחמה אכזרית בתגובה למתקפת החמאס האיומה. החטופים בעזה, חיילים נהרגים, וילדים התרגלו למציאות של מתקפות טילים.

ובעזה המצב אנוש. אתם מכירים את הנתונים כמוני - יותר מ 64,000 הרוגים, 150,000 פצועים, עשרות אלפי יתומים ויותר ילדים קטועיי איברים מכל מקום בעולם. אני רואה בחדשות נוף אפוקליפטי, ילדים מורעבים, עיי חורבות. אנחנו במאה ה-21, אבל בעזה, חמורים מושכים עגלות של שיירות מגורשים על כבישי עפר.

אני מוטרדת ומבולבלת:

איך יכול להיות שהדברים הללו מתרחשים בישראל, מקום שאני כל כך אוהבת?

איך יתכן שאנשים שאני מעריכה מעודדים בפומבי פשעי מלחמה?

איך יתכן שמשתמשים בשפה דתית לקרוא למחייה, השמדה, שיטוח, הרעבה וגרוש?

מה אני מְצֻוָּה לעשות כדי להפסיק את ההרעבה וההרג?

האם זה נאיבי להמשיך להתנגד ל-BDS, לאמברגו נשק או לסנקציות בינלאומיות?

המסורת שלנו נחטפה על ידי מי שמדברים בשפה של נקמה ועליונות יהודית, ובזים לחמלה וספק. איפה התורה שמצהירה: "חביב אדם שנברא בצלם", תורה שדורשת "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך"?

"כיצד מתוודה? אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך… והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה."

אנחנו בחודש אלול, חודש התשובה. לעיתים אנחנו שומעים איך אחרים צריכים לתקן את דרכיהם. אבל חשבון נפש ותשובה אלה פעולות תיקון שכל אחת ואחד מאיתנו עושה בעצמה.

הרמב״ם בהלכות תשובה (ב, ד) כותב:

"מדרכי התשובה להיות השַב צועק תמיד לפני ה', בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו […] וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח".

אולם הרמב"ם, כמו שרובכם יודעים, ממשיך:

"אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן--אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו".

אני קוראת את המילים האלו - וחרדה. איך נוכל לרצות את מליוני האנשים שבהם חבלנו וקיללנו וגזלנו? איך נחזיר להם את מה שאנחנו חייבים להם? איך נרצה אותם?

אבל צריך להתחיל. והשלב הראשון הוא הוידוי:

"כיצד מתוודה", מדגיש הרמב"ם, "אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך… והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה" (הל' תשובה א, א).

יהי רצון שנזכה להתודות ולתשובה וכפרה ויקויים בנו המקרא: "לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים:

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ ימינו כקדם".

---

אסתר שפרבר היא אדריכלית וכותבת על אדריכלות, פסיכואנליזה, תרבות ויהדות. היא המייסדת והמובילה של Smol Emuni US ממובילות המחאה ומטה משפחות החטופים בניו יורק.

---