תְּפִלַּת אֵם עַל בְּנָהּ (וּמְחַנֶּכֶת עַל תַּלְמִידָהּ) הַיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים,  

הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עַל עַמּוֹ וְעַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם,  

הִנְנִי עוֹמֶדֶת לְפָנֶיךָ בְּלֵב רוֹעֵד וְיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת,  

בְּנִי, יַלְדִּי שֶׁלִּי, יוֹצֵא אֶל הַמִּלְחָמָה. לֹא כִּי בָּחַר בְּכָךְ,  

אֶלָּא כִּי נִקְרָא, כִּי נִגְזַר, כִּי הַמְּדִינָה, הַהַנְהָגָה, זִמְּנָה אוֹתוֹ בַּחֹק, לִלְבֹּשׁ מַדִּים וְלָשֵׂאת נֶשֶׁק.  

הוּא — יוֹצֵא מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהָגֵן עַל עַמֵּנוּ, עַל מְדִינָתֵנוּ, לְהָשִׁיב חֲטוּפֵינוּ, לְהַחֲזִיר בִּטְחוֹנֵנוּ

וַאֲנִי? לֹא נִשְׁאֶלֶת, עוֹמֶדֶת מִנֶּגֶד, אוֹחֶזֶת בִּתְפִלָּה, בִּדְאָגָה שֶׁאֵין לָהּ מָנוֹחַ.

לֹא עַל גּוּפוֹ בִּלְבַד מִתְפַּלֶּלֶת אֲנִי, כִּי אִם עַל נִשְׁמָתוֹ.  

שְׁמֹר נָא עַל רוּחוֹ, עַל טָהֳרַת לִבּוֹ,  

שֶׁלֹּא יִקְהוּ חוּשָׁיו לְנֹכַח דָּם וָאֵשׁ,  

שֶׁלֹּא יַעֲלֹץ לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְלֹא יִשְׂמַח בִּנְפֹל אוֹיְבוֹ.  

וְלֹא מִתּוֹךְ מוֹרָא אוֹ פַּחַד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּבְחִירָה 

בֶּאֱלֹהִים וּבָאָדָם, בַּחַיִּים וּבַטּוֹב.

הַעֲבֵר מֵעָלָיו כָּל יֵצֶר שֶׁל אַכְזָרִיּוּת וְכָל רֶגֶשׁ שֶׁל נְקָמָה, אוֹ אֵיבָה 

הָאֵר דַּרְכּוֹ לִפְעֹל בְּאֹמֶץ מִתּוֹךְ צֶלֶם אֱנוֹשׁ וְלֵב פָּתוּחַ.

"נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בּוֹ טְהוֹרָה" — אָנָּא, שְׁמֹר עַל טַהֲרָתָהּ.  

תֵּן בּוֹ דַּעַת לְהַבְחִין בֵּין תָּמִים לְרָשָׁע,  

בֵּין מִי שֶׁבְּיָדוֹ לִפְגֹּעַ לְבֵין הַחַף מִכָּל פֶּשַׁע.  

זַכֵּהוּ שֶׁיִּרְאֶה בְּכָל אָדָם אֶת הַבְּרִיאָה שֶׁלְּךָ,  

"כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

שֶׁיִּזְכֹּר וְיִתְפַּלֵּל וִירַחֵם — 

עַל הָאִמָּהוֹת שֶׁמְּחַבְּקוֹת אֶת יַלְדֵיהֶן בָּאֹהָלִים  

עַל הַיְּלָדוֹת וְהַיְּלָדִים שֶׁאִבְּדוּ אֶת נְעוּרֵיהֶם   

עַל הַזְּקֵנוֹת וְהַזְּקֵנִים שֶׁרוֹאִים בְּחֻרְבַּן מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם  

עַל נְשָׁמוֹת תְּמִימוֹת שֶׁנְּתוּנוֹת בְּתוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת שֶׁל הֶרֶס, סֵבֶל וּמָוֶת.

מֵאֲחוֹרֵי הַדִּוּוּחִים וְהַמִּסְפָּרִים — אַל תִּתֵּן שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת פְּנֵיהֶם וֶאֱנוֹשִׁיּוּתָם

גַּם לָהֶם נֶפֶשׁ, גַּם לָהֶם שֵׁמוֹת, אֲהָבוֹת, חֲלוֹמוֹת.  

"שֶׁכָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם".

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ

שֶׁתִּשְׁמְרֵהוּ מִכָּל רַע, תִּשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹ, 

שֶׁיֵּצֵא לְשָׁלוֹם וְיָשׁוּב לְשָׁלוֹם,  

בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ

וְשֶׁכָּל פְּעֻלּוֹתָיו תִּהְיֶינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם,  

וְלֹא לְשֵׁם כָּבוֹד אוֹ גַּאֲוָה.  

"לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה" —  

כִּי אִם בְּעַנְוָה, בְּצֶדֶק וּבְרַחֲמִים.

זַכֵּנִי, אֱלֹהַי 

וּלְוַאי — שֶׁחִנַּכְנוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי, 

שֶׁמּוּסָר אָבִיו יִשָּׁמַע כָּל הָעֵת בְּאָזְנוֹ

וְתוֹרַת אִמּוֹ לְעוֹלָם לֹא יִטֹּשׁ

וְשֶׁיִּזְכֹּר בְּכָל מַעֲשָׂיו כִּי — "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".  

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,  

תֵּן שֶׁתִּצְמַח מִתּוֹךְ הַשֶּׁבֶר — תִּקְוָה, 

וּמִתּוֹךְ שְׂדוֹת הַקְּרָב יָנֵצּוּ נִצָּנֵי שָׁלוֹם. 

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת,  

לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה"

וְנַצְלִיחַ לְקַיֵּם וּלְמַמֵּשׁ אֶת הַכָּתוּב, בְּעִתּוֹ אֲחִישֶׁנָּה: 

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ".

[* התפילה הוקראה בפתח כנס השמאל האמוני, אלול, תשפ"ה. עותק להדפסה מצוי כאן]

---

לימור יעקב ספראי היא מנכ"לית "השדה" — מרכזים לחינוך אמוני-הומניסטי, חברת קיבוץ מעלה גלבוע וממייסדות השמאל האמוני.

---