top of page
  • תמונת הסופר/תמנחם נאבת

"וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ": האם יש עוד סיכוי לתשובה?



 


[א]

לפני זמן מה נכחתי בבית כנסת מוכר, גדוש באנשים במסגרת אירוע מסוים, כאשר הוזמן רב מאוד מפורסם, בעל שם, ומשפיע במדינה כולה, לומר מדברי לקחו. כל הדברים היו סביב המוטיב הבא: תראו כמה היהודים מוצלחים! הוא מצטט איזו סטטיסטיקה בינלאומית שנעשתה, מדד לגבי תוחלת החיים במדינות העולם. מדינת ישראל נמצאת במקום השביעי או השמיני. ואז הוא שואל את השאלה הנוקבת הבאה: היהודים הם בעיקרון מקום ראשון, מקום שביעי זה יפה מאוד ומרשים, הישג עצום למדינת ישראל, "עיני ה' אלוהיך בה", אבל עדיין קשה: למה לא מקום ראשון?! איך זה יכול להיות? ותשובת הרב: "אתם יודעים בגלל מי? בגלל הערבים! הערבים מורידים את הסטטיסטיקה". ואז, הרב, בשלהוב המונים חוזר ואומר בקול נלהב: "בגלל מי?" ומפתה את כולם לענות אחריו: "ערבים!", "בגלל מי? ערבים!!!". ושוב, הוא ממשיך. מדינת ישראל מקום שביעי ברפואה בעולם. אבל אני שואל אתכם מוריי ורבותיי, למה לא מקום ראשון? ואז כולם כבר אמורים לדעת את התשובה: "בגלל?-", "ערבים!", "בגלל?-" (יותר חזק!) "ערבים!!!". ואני יושב מכווץ כולי, לא באמת בסיטואציה של להגיב למשהו, ובתודעתי מבקשת לעלות תמונה של כומר בכנסייה אירופית מוכרת כלשהי עומד וצווח: אתם יודעים למה אנחנו לא ראשונים בעולם? בגלל? היהודים! "בגלל? היהודים!". אבל לא. לא כל כך הצלחתי לדמיין סיטואציה כזאת כיום. מה שבטוח זה שאם היה סיפור כזה, הוא היה עושה רעש נורא בעולם, כותרות אדומות הזועקות אנטישמיות, ואותו רב היה צווח נגד "הגויים האנטישמיים הללו!".


"וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ותשכח אל מחוללך, ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו". אלה פסוקי הפרשה שקראנו השבת, שבת שובה. ההשמנה הופכת להיות קידוש ה', המדינה, הצבא החזק, העוצמה הכלכלית, ההצלחה בהייטק, אלה הופכים להיות הסימנים של קידוש ה' בעולם. רק דבר אחד שכחנו: "ותשכח אל מחוללך". יש קשר ישיר בין הגאווה הלאומית השמנה, הפיכתה לעיקרון דתי, לבין השחץ והרהב שבא לידי ביטוי ברמיסת האחרים. תשובה לה' דורשת קודם כל ענווה, "אדם יסודו מעפר".

[ב]

לפני זמן מה. רעש אדמה בתורכיה גבה מחיר של אלפי קורבנות. רב מפורסם מאוד כותב באחד מן העלונים (שהפכו להיות שופר ההשקפה הדתי של "המגזר") שזה עונש משמיים על כך שהם שונאים אותנו, ומי שלא שמח על כך הוא כפוי טובה כלפי הקב"ה. כשצצים דברי ביקורת על הדברים מתחילים הקולות המסבירים להיכנס לטיעונים: אתה לא מאמין בהשגחה? בהתערבות אלוהית? בשכר ועונש?... אכן, שאלה תאולוגית חשובה.


[ג]

משפחה ערבית נרצחה בפיגוע אכזרי, משפחת דוואבשה. מי שהורשע ברצח, עמירם בן אוליאל, נמצא בבית הכלא בתנאים מחמירים. לפתע, הרגשות ההומניסטיים של מגזר שלם מתעוררים לחיים. רעש בכל מקום, מגבית המונים, רבנים בכל מקום מדברים על "העוול המוסרי". המוצלחים יותר אומרים "הוא בכלל חף מפשע", ו"תשמע, נכון שהוא הורשע, ונכון שיש ראיות, ונכון שהוא מסר במדויק פרטים לא ידועים למשטרה, אבל תשמע, זה מורכב, וזה עוד חלק משלטון הרשע של בג"צ". פתאום זה מאוד מורכב. (פעולות שב"כ הנעשות מדי יום ביומו כלפי "חשודים פוטנציאליים" פלסטיניים, עליהם מופעלים נהלי חירום, זה בוודאי לא מורכב. "איך אתה מדבר על מורכבות כשחיי אדם בסכנה?!'', אבל עמירם בן אוליאל, זה מאוד מורכב!). ולא רק שזה מורכב, זאת סוגיה מגזרית, יהודית ורבנית חשובה מאוד. רבנים יוצאים מגדרם כדי להשתתף בקמפיין של איסוף מיליונים למענו. הרגשות ההומניסטיים בפעולה.


[ד]

פיגוע נוסף. אומרים שהמחבלים יצאו מהכפר חווארה. קבוצה של "קיצוניים", חמומי מוח, הולכים לשרוף את הכפר, פשוטו כמשמעו. לא מציתים רק רחובות, בתים, רכבים ובני אדם, אלא את האווירה והמדינה כולה. לפתע, שתיקה גדולה משתררת ברחוב הרבני. לאן נעלמו הרגשות ההומניסטיים המבעבעים שלכם? -"לא... תשמע, זה מורכב, הצעירים שלנו חווים טרור, צריך להבין אותם...". לאט לאט נשמעות גם דרשות מסוג אחר: "נקמה זה הערך הכי יהודי שיש, "אל נקמות ה'!", אין יותר יהודי ותורני מזה", "כמובן, לא צריך לקחת את החוק לידיים, יש מדינה ויש צבא וממשלה, אבל בסופו של דבר זה האינסטינקט היהודי".


פיגוע נוסף. אומרים שהמחבלים יצאו מהכפר חווארה. קבוצה של "קיצוניים", חמומי מוח, הולכים לשרוף את הכפר, פשוטו כמשמעו. לא מציתים רק רחובות, בתים, רכבים ובני אדם, אלא את האווירה והמדינה כולה. לפתע, שתיקה גדולה משתררת ברחוב הרבני.

[ה]

הייתי יכול להמשיך עם הדוגמאות האלה עוד ועוד, אבל אני רוצה עבור לרובד אחר. יוטיוב מזמין בפניי אתמול סרטון של רב, גם, מפורסם ומשפיע מאוד, שמדבר על הלכות תשובה. נו, מה יותר טוב מזה? תשובה לפני יום הכיפורים. נשמע מעט. ובכן, החידוש הגדול בהלכות תשובה: "תשובה בתורה זאת השיבה של העם לארצו (?!?!), וממילא נמצא כי תנועת התשובה הגדולה בהיסטוריה היא הציונות החילונית...". חשבתם על חזרה לקב"ה? חשבתם על משהו מעט רוחני? חשבתם על תיקון המידות? חשבתם על מוסר? לא חברים, אתם רחוקים מאוד. היכי דמי בעל תשובה? בן גוריון. ובכן חברים, כן, הכל קשור.


[ו]

ציבור שלם, בהמוניו, כולל ה"מתונים" שבו, מחליט לקדם לכנסת מפלגה שחורתת על דגלה תחת המקף שבין דתיות לציונות את הגזענות, את הנורמליזציה של תנועות כהניסטיות ופשיסטיות, נורמליזציה של אנשים שרואים ("ראו'', כן, ראו...) ברוצחי המונים גיבורים ומקדשי שם שמים, בשם הלהג המתלוצץ, "תשמעו, זה מורכב..." ו''יש בעיות ביטחון'' וענייני ''זהות יהודית'', ו''האיום הפרוגרסיבי''. מעולם לא נראתה המילה מורכבות עלובה ומכוערת בצורה כזו. לפתע כולם מורכבים.


[ז]

מכתבי רבנים ופאשקווילים נוקבים יוצאים יותר ויותר בסוגיות בוערות הנוגעות ל"ערכי המשפחה", או לסיפור צדדי כזה או אחר, אבל גם מכתבי רבנים חשובים מאוד בנוגע לערכי היהדות והמדינה החשובים ביותר: "הסמכות היחידה במדינה היא של הרוב", "אין אף אחד מעל הרוב". אני למדתי שאלוהים ניצב מעל כולם, אבל כנראה שטעיתי, כמו שטעיתי בהבנת מושג התשובה. כנראה שיש לי טעות אחת ארוכה. למדתי שסימן ההיכר של עם ישראל הוא שהם "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים", אבל היום אני למד כי "קידוש השם" הבא לידי ביטוי ב''גבורה" ו"ערכי הנקמה" הם הערכים היהודיים החשובים. אני צריך להתעדכן יותר. אני מתחיל ללמוד כי קידוש ה' הגדול בעולם אלה לא "חוקים ומשפטים צדיקים" אלא "כלי הקודש", הטנקים והתותחים, שהם כלי הקודש של כיסא ה' בעולם. למדתי ש"משפטי ה' הם שלום בעולם" אבל היום אני למד ש"שלום בעולם" זה קמפיין למען מי שמואשם ברצח אכזרי כשהוא "משלנו", "מן הגזע הטהור יותר", מן הדרגה שמעל לדרגת המדבר, הקומה החמישית...


תשובה בתורה היא קודם כל תשובת העם לאלוהיו, לא תשובת היחיד. תשובת העם איננה רק המונים שהולכים לכותל לומר סליחות ו"חיזוק המורשת והזהות היהודית". תשובת העם לה' היא בעיקר תשובתו לאלוהים. פשוטו כמשמעו. הנחת אלילי העץ והאבן בצד וחזרה למידות הטובות, לתיקון האנושי, לדרכי השלום, הרחמים, הצניעות והבושה, שהיו בעבר סימן היכר של העם היהודי ושהרמב"ם קובע כי הם סימן היכר זהותי של העם היהודי. לא אתרי מורשת, לא צבא חזק, לא שלטון הרוב, ולא כל מה שמכונה בהפטרה "אלוהינו למעשה ידינו". אלא "אשר בך ירוחם יתום".

[ח]

"וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ותשכח אל מחוללך, ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו". אלה פסוקי הפרשה שקראנו השבת, שבת שובה. ההשמנה הופכת להיות קידוש ה', המדינה, הצבא החזק, העוצמה הכלכלית, ההצלחה בהייטק, אלה הופכים להיות הסימנים של קידוש ה' בעולם. רק דבר אחד שכחנו: "ותשכח אל מחוללך". יש קשר ישיר בין הגאווה הלאומית השמנה, הפיכתה לעיקרון דתי, לבין השחץ והרהב שבא לידי ביטוי ברמיסת האחרים. תשובה לה' דורשת קודם כל ענווה, "אדם יסודו מעפר". שם מקום המידות הטובות, הצניעות, הרחמים, הבושה, אותם ערכים שכיום נחשבים ערכים "מיושנים" ו"גלותיים" ו"מסתגרים".


[ט]

תשובה בתורה היא קודם כל תשובת העם לאלוהיו, לא תשובת היחיד. תשובת העם איננה רק המונים שהולכים לכותל לומר סליחות ו"חיזוק המורשת והזהות היהודית". תשובת העם לה' היא בעיקר תשובתו לאלוהים. פשוטו כמשמעו. הנחת אלילי העץ והאבן בצד וחזרה למידות הטובות, לתיקון האנושי, לדרכי השלום, הרחמים, הצניעות והבושה, שהיו בעבר סימן היכר של העם היהודי ושהרמב"ם קובע כי הם סימן היכר זהותי של העם היהודי. לא אתרי מורשת, לא צבא חזק, לא שלטון הרוב, ולא כל מה שמכונה בהפטרה "אלוהינו למעשה ידינו". אלא "אשר בך ירוחם יתום".

איך יש לנו פנים לשוב בתשובה כשזה המצב? איך אנחנו יכולים להעז לומר "אשמנו, בגדנו" במקום כל כך מובהק של "טובל ושרץ בידו"? אני נבוך יותר ויותר.



 

מנחם נאבת כותב ומלמד.


 


רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?

להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.

להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

לא בוחרים להיוולד

אנחנו מביאים ילדים וילדות לעולם של צער ומהומה, לכדור שמתחמם, לסכסוך שאינו נגמר; אבל, כותב חזקי קופל, זהו גם העולם היחיד שיש בו הזדמנות לתקן.

Komentáře


bottom of page