top of page
  • תמונת הסופר/תישראל שרנצל

כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים? מבט על רמדאן והר הבית


 


המפגש בין לוח השנה העברי ולוח השנה המוסלמי מזמן לעתים אתגרים מיוחדים. החלטתו של נתניהו - המכהן כראש הממשלה הימנית והמשיחית ביותר אי פעם - לאסור על כניסת יהודים להר הבית בשביעי של פסח, ממחישה עד כמה מורכב המימד הדתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני: היא אינה שונה הרי במאום מהחלטות קודמות של ממשלת בנט ולפיד, שזכו בזמנו לקיתונות של ביקורת מפי מי שכיום מכהנים כשרים בממשלה וחתומים על אותה מדיניות בדיוק. אם נרצה בכך ואם לאו, אלוהים הוא חלק מהסיפור במזרח התיכון, ובלי לתת את הדעת על משמעויות הדבר, ועל הקשריו ההיסטוריים, הפוליטיים והתרבותיים, נמנע עצמנו מלראות את התמונה כולה.

לשם כך אני מבקש להקדיש כמה מלים לחודש הרמדאן ("חודש תענית הישמעאלים", בניסוחו של יהודה אלחריזי), שכבר בראשית ימיו היה קשור במישרין למגעים בין האסלאם והיהדות.


אם נרצה בכך ואם לאו, אלוהים הוא חלק מהסיפור במזרח התיכון, ובלי לתת את הדעת על משמעויות הדבר, ועל הקשריו ההיסטוריים, הפוליטיים והתרבותיים, נמנע עצמנו מלראות את התמונה כולה.

צום הרמדאן התגבש בקהילה המוסלמית באלמדינה, שלאחר ההג'רה (622). מוחמד הנרדף, בראש קהילתו הקטנה, מצא תומכים ערבים במקום החדש. השבטים היהודים בעיר ובאזור היו בעלי חשיבות פוליטית וכלכלית, אך סירבו בתוקף להצטרף לדת החדשה. כדי לפתותם הנהיגה תחילה הקהילה המוסלמית ההולכת ומתגבשת צום בעשרה בחודש מוחרם, בהקבלה מלאה ליום הכיפורים. משהדבר לא הועיל, הוחלט על סטייה מאורחות היהודים, ברוח האמירה המיוחסת לנביא: "היבדלו מן היהודים". במקביל נקט מוחמד מהלכים להגליית מרבית היהודים, להפקעת רכושם ואדמותיהם, ואף להשמדת אחד השבטים.

מבחינה רעיונית-תיאולוגית, הדברים דומים ליום הכפורים ולחודש אלול אצלנו - ימים של תשובה, חשבון נפש, עבודה על המידות, מעשי צדקה, "התחזקות" כללית והתקרבות לאל. אופן המימוש המעשי שונה כאמור מהמקובל ביהדות, והלכות הצום העיקריות מפורטות כבר בקוראן. מדובר בחודש שלם של צום, רק בשעות היום. מותר לאכול לפני הזריחה ומיד עם השקיעה. בניגוד לכוונה המקורית, הלילות הפכו עבור חלק גדול מהציבור למועד של חגיגה המגיעה לעתים לכדי סביאה והוללות שחכמי הדת מזהירים מפניה, בהצלחה חלקית. בעשרת הלילות האחרונים של החודש, האדוקים בדתם שוהים בלילה במסגד לתפילות רשות, דרשות, וללימוד קוראן וספרים נוספים. המהדרין שוהים בו גם בשאר החודש. עם זאת, כיוון שבאסלאם אין סידור או מחזור, אין גם תפילות נבדלות ומחייבות חודש זה.

ההלכה המוסלמית מקילה יותר מזו שלנו: מותר לעבוד במהלך הצום, וניתן פטור ביד רחבה (למשל לספורטאים שחייבים להתחרות בחודש זה) תמורת צום במועד חליפי או תרומה כספית לנזקקים. יש גם היתר ליחסי מין, רק בלילה. כיוון שהלוח המוסלמי אינו קבוע, מועד הצום שונה משנה לשנה בעשרה ימים, וכך גם משתנים משכו והקושי הכרוך בו. התחלתו וסיומו תלויים בעדות ממשית על מולד הירח, ולכן המועדים משתנים לעתים בין אזור לאזור. בשנים מסוימות, באזורים צפוניים מאוד (כמו איסלנד) עלול להיות מצב של צום הנמשך 22 שעות. גם לכך נמצא פתרון הלכתי - לדבוק בשעון התקף לרוב אירופה (שעון פריז). הלילה ה- 27 בחודש הוא 'לילת אלקדר'(ליל הגורל) שבו לפי המסורת החל להתגלות הקוראן באוזני מוחמד. בין מנהגי החודש נמצא השכמה מוקדמת בסוף הלילה על יד מעורר קהילתי (מסחראתי, מלשון שחר), שבירת הצום הראשונית במאכל תמרים, ואחר כך ארוחה משפחתית גדולה (אפטאר), והכנת ממתקים מיוחדים.

הרמדאן אינו נחשב חג, הברכה המקובלת היא רמדאן כרים (רמדאן נכבד, נעלה). מיד עם סיומו נחוג עיד אלפטר (חג סיום הצום) למשך שלושה ימים. הדגש בו הוא על מפגשים משפחתיים ועלייה לקברי בני המשפחה (באסלאם שני חגים בלבד, בעלי תוכן דליל).


אלאקצא בסכנה? הר הבית וההקשר הישראלי

כאמור, עיקרו של החודש אמור להיות מוקדש להיפוכה של עשייה אלימה. אלא שבקנאות כמו בקנאות, הרגש הדתי המתחזק גורר לעתים, בקרב חוגים קיצוניים במיוחד (כלומר ארגוני טרור בעלי אוריינטציה אסלאמית, וגם בקרב יחידים), מוטיבציה גבוהה עוד יותר מהרגיל לביצוע מעשי טרור. "כשהדת הופכת אנשים לרוצחים, אלוהים בוכה", מסביר לנו הרב יונתן זקס, אך התופעה ממשיכה להתקיים.


בקנאות כמו בקנאות, הרגש הדתי המתחזק גורר לעתים, בקרב חוגים קיצוניים במיוחד, מוטיבציה גבוהה עוד יותר מהרגיל לביצוע מעשי טרור. "כשהדת הופכת אנשים לרוצחים, אלוהים בוכה", מסביר לנו הרב יונתן זקס, אך התופעה ממשיכה להתקיים.

הפוטנציאל הנפיץ של הקנאות הזו מתחזק, כמובן, בארצנו/פלסטין, לנוכח הרגישות המיוחדת – ברמדאן, ובכלל - לגבי המתרחש בהר הבית (מסגד אל אקצא, כינוי המיוחס למתחם ההר כולו) שהוא המקום השלישי בקדושתו באסלאם (אחרי הכעבה במכה ומסגד הנביא באלמדינה). הרגישות התעצמה מאז 1967, כיוון שמצד אחד הריבונות היא בידי ישראל (והיא מתבטאת גם בעליית יהודים להר, המתעצמת כידוע מאוד בשנים האחרונות, וגם בעליית כוחותינו למתחם בעת הצורך), ומאידך יש לווקף, הפועל בחסות ובמימון ירדניים, חופש פעולה רב המעניק תחושה שבמקום זה, בניגוד לשאר "השטחים", הפלסטינים (בדגש על הירושלמים) הם "בעלי הבית". רגישות זו מגיעה לשיאה באירועים כגון יום שישי האחרון של הרמדאן שבו מספר המתפללים יכול להגיע למאות אלפים, אם ישראל אינה מחילה מגבלות. נזכור שלמעט התקופה הצלבנית, שארכה פחות מ- 200 שנה, ההר היה בשליטה מוסלמית מלאה מאז 636 ועד 1967. מעמדה המיוחד של ירדן בהר הוזכר גם בהסכם השלום הישראלי-ירדני מ-1994. זה האתר היחיד ב"גדה המערבית" שלירדן יש זיקה רשמית אליו. אי אפשר כלל להבין את תופעת הר הבית בלי להכיר במתח הזה שבין ריבונות ישראלית לבין עצמאות – והיסטוריה – מוסלמית.

למרבה הצער, ההר הופך לעתים מוקד לאלימות פלסטינית, הגוררת תגובת–נגד ישראלית, המביאה לנפגעים פלסטיניים וחוזר חלילה. למשל בעת מהומות ב-1991 שבהם נהרגו 17 פלסטינים, לאחר עליית ראש האופוזיציה דאז אריאל שרון בשנת 2000, ועוד. שני אירועים אלו התרחשו שלא בעת הרמדאן. האלימות בהר מיד לאחר הרמדאן הובילה בשנת 2021 לאירועי "שומר חומות" כשחמאס שיגר לראשונה טילים מעזה אל ירושלים. מהומות פרצו כידוע גם בערים המעורבות בישראל.


אי אפשר כלל להבין את תופעת הר הבית בלי להכיר במתח שבין ריבונות ישראלית לבין עצמאות – והיסטוריה – מוסלמית.

הפלג הצפוני הרדיקלי של התנועה האסלאמית בישראל, בהנהגת השייח' ראיד צלאח, אימץ לעצמו עוד לפני כמעט 30 שנה את הסיסמה "אלאקצא בסכנה". הוא עורך עצרות המוניות ברוח זו ומשנע פעילים להר, ביתר שאת בעת הרמדאן. קשה לדעת עד כמה הם ושאר הגורמים המוסלמים הרלוונטיים מאמינים לסיסמה זו (בכל זאת, ישראל חשודה תמיד, וביתר שאת הממשלה הנוכחית) או שנעשה בה שימוש ציני לצורכי גיוס והתססה. האם הנהג מכפר קאסם שדרס תיירים בטיילת בתל אביב הושפע מהלך רוח קיצוני ביום שישי של הרמדאן? אולי לעולם לא נדע.


חזון ישעיהו

הרבה לפני האסלאם התנבא ישעיהו "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים"; אנחנו עדיין רחוקים ממימוש פסוק זה, אך איננו פטורים מהחתירה לכך. קצרה היריעה להיכנס לפרטי ההצעות שיוכלו להביא למימוש חזון ישעיהו. מכל מקום על הצד הישראלי, כריבון, מוטלת החובה להתנהל בזהירות ובתבונה.


הרבה לפני האסלאם התנבא ישעיהו "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים"; אנחנו עדיין רחוקים ממימוש פסוק זה, אך איננו פטורים מהחתירה לכך.

תובנה מרכזית היא שקשה יהיה להביא להסדר מוסכם על המוסלמים בעניין ההר וירושלים בכלל שייתפס על ידם כוויתור, שלא כחלק מהסדר כולל על שאר מרכיבי הסכסוך. אחרי שתושג (הלוואי) הסכמה עם הפלסטינים, יהיה צורך בגיבוי לכך ממדינות מוסלמיות רבות ככל האפשר. עניין זה מביאנו לשאלות יסוד שנותירן לפי שעה ללא מענה מפורט: האם יש פרטנר להסדר בירושלים? ובראמאללה?




 


ישראל שרנצל מלמד בחוג לערבית ואסלאם באוניברסיטת תל אביב. סייע לתרגום הקוראן בהובלת פרופ' אורי רובין ז"ל. פעיל להפצת יהדות מתונה.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page