top of page
  • תמונת הסופר/תדביר ורשבסקי

מה לבן ישראל אצל כלי מרצחין?


 


על ספרו של אבי-רם צורף, קדמה מזרחה: ר' בנימין, דו-לאומיות וציוניות-שכנגד (מרכז זלמן שזר, 2023).


ב-1904, כאשר ר' בנימין (שם העט של יהושע רדלר-פלדמן) היה סטודנט לחקלאות בברלין, הוא יצא באחד הימים מן הספרייה המלכותית בה למד, ורגליו הוליכו אותו אל חדר תצוגה סמוך. הייתה שם תצוגה של ציוד מכני כבד. ר' בנימין הניח שזו תערוכה של כלים חקלאיים, עליהם למד דבר או שניים במהלך לימודיו. 'הרי עולמך שלך לפניך', אמר לעצמו, אלא שאז הבין כי מדובר בתצוגת כלי נשק. הוא מתאר את אי-הנחת שחש כשהבין זאת. 'הה, מה נורא המקום הזה!' כתב ביומנו. 'מה לבן ישראל אצל כלי מרצחין?'.

אי-הנחת מעמידתו של היהודי במרחב החוגג את עוצמתם של כלי מלחמה וסוגד לריבונות ולכוח, כמו גם היכולת לנסח את אי-הנחת הזו בבהירות וברוחב דעת, הן נקודות מוצא שיכולות אולי להבהיר מדוע בשלו התנאים להיכרות מחודשת עם הלך המחשבה של ר' בנימין.


אי-הנחת מעמידתו של היהודי במרחב החוגג את עוצמתם של כלי מלחמה וסוגד לריבונות ולכוח, כמו גם היכולת לנסח את אי-הנחת הזו בבהירות וברוחב דעת, הן נקודות מוצא שיכולות אולי להבהיר מדוע בשלו התנאים להיכרות מחודשת עם הלך המחשבה של ר' בנימין.

ר' בנימין היה סופר ומסאי יליד 1880, שחלק מהקוראים אולי יזהו בתור אחד ממייסדי העיתון הציוני-דתי 'הצופה'. אם תשאלו את אבי-רם צורף, שספרו החדש 'קדמה מזרחה' מוקדש לפיענוח דמותו של ר' בנימין, הזיהוי הזה אינו מקרי. כמו במקרים אחרים, גם אצל ר' בנימין ההיסטוריוגרפיה הציונית דאגה להבליט את ההיבטים שעלו בקנה אחד עם תפיסות רווחות והגמוניות, ולדחוק הצידה את ההיבטים שקוראים עליהן תיגר. ספרו של צורף מספר לנו סיפור אחר, ובוחן בפירוט רב את מכלול ההיבטים בדמותו של ר' בנימין. מדובר בספר מעמיק ורחב יריעה, החולש על פני מרחבים גיאוגרפים גדולים, ממשיים ומדומיינים. במהלך הקריאה אנו פוגשים את ר' בנימין ברחבי גליציה שבאימפריה ההבסבורגית, בארץ ישראל/פלסטין שבאימפריה העות'מאנית, וגם בחלומות על מסגרת פוליטית פן-שמית מיפו ועד בצרה, או במחשבות על גבולות ההבטחה של ארץ ישראל. כל אלו מזינים תפיסה מרחבית השונה באופן רדיקלי ממודל מדינת הלאום; היא מערערת על הנחות היסוד של מודל זה, שהוא – למותר לציין – ה'מובן מאליו' של המבנים האידאולוגיים הרווחים במדינת ישראל דהיום.


לר' בנימין תפיסה מרחבית השונה באופן רדיקלי ממודל מדינת הלאום; היא מערערת על הנחות היסוד של מודל זה, שהוא – למותר לציין – ה'מובן מאליו' של המבנים האידאולוגיים הרווחים במדינת ישראל דהיום. כאן גם טמון בעיני הפוטנציאל של 'קדמה מזרחה' – הספר מניח לפנינו תפיסה גמישה ומנוסחת היטב, המאפשרת לשאול שאלות נוקבות על הסדרים הפוליטיים בהם אנו נתונים.

כאן גם טמון בעיני הפוטנציאל של 'קדמה מזרחה' – הספר מניח לפנינו תפיסה גמישה ומנוסחת היטב, המאפשרת לשאול שאלות נוקבות על הסדרים הפוליטיים בהם אנו נתונים. בנוסף, הוא לא מסתפק בעצם הקריאה להרחבת גבולות הדמיון הפוליטי, אלא ממחיש כיצד התרחבות כזו יכולה להיראות, ומה עשויות להיות ההשלכות שלה על האופן בו אנו תופסים את החברה, את הסדר הפוליטי, ואת עצמנו.


* * *


בזכרונותיו ר' בנימין מתאר את גליציה, ערש הולדתו, בתור מרחב רב-לאומי בו חיו אלו לצד אלו קהילות של פולנים, יהודים ורותנים, במעין פקעת של זהויות ונאמנויות שונות המתקיימות במקביל. גם בהקשר הפנים יהודי, הוא תיאר את הקהילות היהודיות בגליציה ככאלה שאינן נענות להבחנות החדות בין חסידים, מתנגדים ומשכילים; למעשה, הקטגוריות הללו אף נטו להימזג אלו באלו. ההיכרות עם ההוויה החברתית, התרבותית והפוליטית הגליצאית אפשרה לר' בנימין לפתח עמדה המבכרת מבנים חברתיים הטרוגניים שאין בהם שאיפה להתבדלות או 'סטריליות', ושיש בהם מקום לזהות מקומית מגוונת ורב-קולית. בהקשר הלאומי, התפיסה הזו הובילה את ר' בנימין לצדד במבנים פוליטיים רב-לאומיים שאין בתוכם חפיפה בין לאומיות לבין טריטוריה, ולבקר את השאיפה לריבונות ולשליטה, כמו גם את הניכור מהמרחב הנגזר ממנה. צורף מראה כיצד ההיבטים הללו מלווים את כתיבתו של ר' בנימין לאורך כל חייו, ומשתקפים ביחסו ללאומיות, ליחסי כוח מגדריים, לקולוניאליזם, ואפילו להיבטים דקים וחמקמקים יותר כמו תפיסת הסובייקט, ואופני ייצוגו בספרות העברית המתחדשת.

כפי שמראה צורף, לביקורת של ר' בנימין על הריבונות ועל מודל מדינת הלאום היה ממד דתי מובהק, והוא ראה בפולחן הכוח והריבונות צורה של אלילות מודרנית. לשיטתו, האימוץ של ערכים אלה על ידי יהודים נבע מהנטייה לזנוח את ערכי היהדות ולאמץ כל תנועה אידאולוגית שנתפסה כ'מודרנית' ועדכנית אצל עמים אחרים; כשם שבעת החדשה היו יהודים שזנחו את דת אבותיהם ונהו אחר המרקסיזם ואפילו אחר הנצרות, כך גם היו יהודים שפנו אל השאיפה לריבונות ולשליטה לאומית שהלכה וגאתה ברחבי אירופה, הכל לפי צו האופנה. לדעת ר' בנימין, המרת ערכי היהדות בערכים זרים המקדשים את עוצמת הלאום, הייתה מהלך הרסני שחתר תחת יסודות היהדות.

ר' בנימין ביטא את תפיסת היסוד הזו במגוון צורות והקשרים, ובייחוד באותם רגעי הכרעה בהם ההיסטוריה הציונית עמדה בפני צומת דרכים. צורף מראה כיצד העמדות שר' בנימין ביטא ברגעים הללו הציבו אותו בעמדה אופוזיציונית, שהיא מעין תמונת תשליל של ההכרעות שהתקבלו בפועל. ר' בנימין ביקר בחריפות את ההכרעות הללו, ובייחוד את השימושים ברפרטואר המזוהה עם מודל מדינת הלאום, שהתגלמו בהן.


לביקורת של ר' בנימין על הריבונות ועל מודל מדינת הלאום היה ממד דתי מובהק, והוא ראה בפולחן הכוח והריבונות צורה של אלילות מודרנית. לשיטתו, האימוץ של ערכים אלה על ידי יהודים נבע מהנטייה לזנוח את ערכי היהדות ולאמץ כל תנועה אידאולוגית שנתפסה כ'מודרנית' ועדכנית אצל עמים אחרים; כשם שבעת החדשה היו יהודים שזנחו את דת אבותיהם ונהו אחר המרקסיזם ואפילו אחר הנצרות, כך גם היו יהודים שפנו אל השאיפה לריבונות ולשליטה לאומית שהלכה וגאתה ברחבי אירופה, הכל לפי צו האופנה.

צורף מביא לפנינו את קולו של ר' בנימין ביחס למגוון הכרעות כאלה, שרובן ככולן נצרבו בזיכרון הקולקטיבי כהתפתחות טבעית ובלתי נמנעת. בהקשר הזה, אפשר להזכיר למשל את עצם הבחירה של ההנהגה הציונית להסתמך על הקולוניאליזם הבריטי, ולהתעלם מהכוחות האנטי-קולוניאליים שהופיעו ברחבי במזרח התיכון. ר' בנימין ביקר את ההכרעה הזו, שהסתמנה כבר בהצהרת בלפור, וראה חשיבות רבה בהתייצבות לצד עמי המזרח-התיכון ששאפו להשתחרר משלטונן הכפוי של מעצמות אירופה. הוא הצר על כך שהציונות נתפסה בתור חלק מהשלטון האנגלי הזר, הפטרוני והמדכא. במקום להשתלב במרחב הערבי-מוסלמי ולהזדהות אתו, כך טען, הציונות הפכה את עצמה לגוף זר שנתפס ככוחני ועוין.

מופע מאוחר יותר של ביקורת הריבונות של ר' בנימין, התקיים סביב התנגדות האצ"ל למדיניות ה'הבלגה' בימי המרד הערבי הגדול. לאחר פעולת טרור של האצ"ל בשוק הירקות בחיפה במהלכה נרצחו שמונה עשר ערבים, כתב ר' בנימין כי 'אידיאולוגיה חדשה באה לעולם: הרצח נחוץ לשם מטרה מדינית. אם העולם הגדול יראה כי גם הידים שלנו הן 'ידי עשיו', כי יד ושם לנו גם בין המרצחים, מיד יבהל העולם הגדול וירתע לאחור'. במקום לנסות להפוך את ידי יעקב לידי עשו, ר' בנימין תבע כי 'עם ישראל ישמור על 'לא תרצח' שלו, כשמרו על תורתו, קדשיו ומקדשיו, אידיאליו, יעודו לגאולה שלמה'.

לבסוף, הקמת מדינת ישראל הגשימה את מודל מדינת הלאום ממנה ר' בנימין כה חשש – מודל של מדינה מערבית המנותקת מהמרחב התרבותי בו היא נמצאת, עסוקה באופן אובססיבי בשימור עוצמתה ונבדלותה, וחיה על החרב. צורף מראה כי בשונה מדמויות אחרות, ר' בנימין המשיך לקדם סדר יום פוליטי אלטרנטיבי חרף הנסיבות הללו. בין היתר, הוא ערך את הביטאון 'נר' שביקר את המדיניות הישראלית, ובמסגרת זו קרא במפורש להשבת הפליטים הפלסטינים. הוא אף מחה נגד הפקעת נכסי הפליטים, שהיתה בעיניו צורה של 'הרצחת וגם ירשת'. לאור האמור, ניתן להבין את המילים החריפות בהן נקט כשאפיין את האקלים הפוליטי של מדינת ישראל בשנות החמישים: 'הפילוסופיה שלנו כמעט בכל המחנות [...] הוא פולחן הכח. האמונה הנפרזת, "בכחי ובעוצם ידי", במשק ובנשק. אין אלהים בשמים, אין צדק בארץ'.


* * *


אלו כמובן רק כמה מההכרעות הנידונות בספרו של צורף. לאורך הספר הוא מציב אותן בקונטקסט רחב להפליא, ומזמין אותנו לשוטט בנבכי ההיסטוריה הציונית מתוך נקודת המבט האופוזיציונית והמהורהרת-תמיד של ר' בנימין. השוטטות המהורהרת הזו פותחת פתח לפירוק של המובן-מאליו; היא מציעה לנו רפרטואר שימושים אלטרנטיבי – חופשי מכבלי הכוח והריבונות – בחומרי הגלם התרבותיים, הדתיים המרחביים והפוליטיים בהם אנו נתונים. האם ניענה להצעות הללו?


אחד מסימניה הטראגיים של העת הזאת, הוא תחושת היתמות של יהודים יראי שמים שלא יכולים לסבול עוד את הערצת הכוח ואת הלאומנות הגואה סביבם, וחשים שכבר אין להם מקום בשיח הדתי והפוליטי בישראל, ואין מי שישמיע את קולם. אל מול ההיעדר המביש הזה, קולו של ר' בנימין הוא מצרך נדיר וחיוני.

צורף מסיים את ספרו בסימן שאלה, ובצדק; קשה לדעת כיצד 'קדמה מזרחה' ייקרא, ואם ינכיח מחדש את תפיסתו הרב-לאומיות של ר' בנימין ואת המחשבה הדתית הכרוכה בה. מה שניתן לומר בוודאות, הוא שהצורך בקולו של ר' בנימין קיים כיום יותר מאי פעם. אחד מסימניה הטראגיים של העת הזאת, הוא תחושת היתמות של יהודים יראי שמים שלא יכולים לסבול עוד את הערצת הכוח ואת הלאומנות הגואה סביבם, וחשים שכבר אין להם מקום בשיח הדתי והפוליטי בישראל, ואין מי שישמיע את קולם. אל מול ההיעדר המביש הזה, קולו של ר' בנימין הוא מצרך נדיר וחיוני.


 


דביר ורשבסקי הוא פעיל חברתי, בין היתר בקבוצת 'בני אברהם' הפעילה בחברון, ובשמאל האמוני.



 

רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?

להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.

להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

ה' איש מלחמה?

היהודי המאמין המקבל עליו עול תורה ומעוות איננו פטור מתהליך של בחירה ושל אחריות פרשנית על המסורת שלו, כתב יוסקה אחיטוב ז"ל

Comments


Commenting has been turned off.
bottom of page