כלביא יקום: מבלעם ללייבוביץ וחזרה
- פרופ' זאב הרוי
- 20 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
נביא אומות העולם הגדול, בלעם בן בעור, בירך את עם ישראל בברכה להצלחה צבאית: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר כג:כד). עם ישראל יקום כלביא או כאריה, ולא ינוח עד שינצח את אויביו. ברכת הנביא בוטה, עוצמתית, ולא פוליטיקלי קורקט. בזכות פסוקים כגון זה פרידריך ניטשה כה אהב את התנ"ך. הרי מהו הלביא הקם או הארי המתנשא אם לא ה-blonde Bestie הנורא? כך מוסר המקרא וסגנונו.
אולם "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן" (בבלי עבודה זרה, נח ע"ב). והנה, חז"ל נטלו את נבואתו המיליטריסטית של בלעם בן בעור, והפכו אותה לנבואה המתייחסת לתקומה רוחנית. הם המירו "טרף ודם" ב"תורה ומצוות". אמרו במדרש תנחומא (בלק, יד; בובר, בלק, כג, עמ' עג): "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. אין לך אומה בעולם כיוצא בהם. הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, ועומדין משנתן כאריות, וחוטפין קריאת שמע וממליכין לקב"ה". המדרש מדבר על שינה מטפורית (השוו רמב"ם, הלכות תשובה ג:ד), כלומר תקופה שבה היהודים לא הקפידו על התורה והמצוות, כגון תקופת גלות בבל, אבל התעוררו מתרדמתם וקמו כאריות לייחד את שם ה' ולהמליכו.
חז"ל נטלו את נבואתו המיליטריסטית של בלעם בן בעור, והפכו אותה לנבואה המתייחסת לתקומה רוחנית. הם המירו "טרף ודם" ב"תורה ומצוות".
בפירושו לבמדבר כג:כד, רש"י מביא את מדרש תנחומא אבל בשינויים חשובים. ראשית, הוא תופס את שנתם של בני ישראל לא כשינה מטפורית אלא כשינה כמשמעה. שנית, הוא מפרש את אופי הלביא והאריה בהתחשב בדברי המשנה: "הווי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים" (אבות ה:כ). רש"י כותב: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. כשהן עומדין משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות, ללבוש טלית, לקרוא את שמע, ולהניח תפילין". במדרש המתוקן של רש"י, לא מדובר באירוע היסטורי שבו בני ישראל שחטאו עשו תשובה וחזרו למונותיאיזם, אלא ביהודי היחיד הקם כל בוקר כלביא או כארי על-מנת לקיים את המצוות. רש"י מעביר את המוקד מן ה"אומה" אל הפרט, מן המוסר הלאומי אל המוסר האישי. בהשראת המשנה, הוא משתמש בפועל "מתגברין". היהודי קם כל בוקר משנתו שחרית ומתגבר כלביא וכארי "לחטוף את המצוות". וכלשון המהר"ל בפירושו לדברי רש"י: "המצוות הן גבורה" (גור אריה, שם).
כאשר חיפש ר' יעקב בן הרא"ש פתיחה להלכות הנהגות האדם בבוקר, בראש ספרו ארבעה טורים, הוא בחר בדברי המשנה: "הווי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים" (אורח חיים, א). ברם, כאשר חיפש ר' יוסף קארו פתיחה להלכות הנהגת האדם בבוקר, בראש ספרו שולחן ערוך, הוא נזכר בפירושו של רש"י לבמדבר כג:כד, וכתב: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר!" (אורח חיים, א). שלוש המלים הראשונות שאולות משלוש המלים של רש"י: "עומדין", "מתגברין", "וכארי". ר' יוסף קארו הפך אפוא את תיאורו של רש"י את התנהגות היהודי בבוקר לציווי מפורש: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו!"
במדרש המתוקן של רש"י, לא מדובר באירוע היסטורי שבו בני ישראל שחטאו עשו תשובה וחזרו למונותיאיזם, אלא ביהודי היחיד הקם כל בוקר כלביא או כארי על-מנת לקיים את המצוות. רש"י מעביר את המוקד מן ה"אומה" אל הפרט, מן המוסר הלאומי אל המוסר האישי.
פתיחה מעוררת השראה זו עשתה רושם עז על הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ. הוא ציטט אותה פעמים רבות בכתביו ובהרצאותיו. בקטע אחד הוא כותב: "סיסמתה של הדת התיאוצנטרית היא 'עבודה', עבודת השם, ותכליתה מנוסחת בסעיף הראשון של שולחן-ערוך: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו'. מול הדת הנתפסת מבחינת מה שהיא מעניקה לאדם, מוצגת הדת הנתפסת מבחינת מה שהיא תובעת מן האדם. ואין לך ניגוד עמוק מזה" (יהדות, עם יהודי, ומדינת ישראל, תשל"ה, עמ' 338). תכלית דת המצוות התובעת, מטעים ליבוביץ, מנוסחת בציווי: "יתגבר!". והוא מוסיף ומבהיר: "החיים במסגרת של תורה ומצוות – הם חיי גבורה, שבהם האדם מתגבר על נטיותיו הטבעיות ועל צרכיו הטבעיים ומשעבד אותם" לעבודת בוראו (שם, עמ' 61). הגבורה של רש"י, המהר"ל, ר' יוסף קארו, וליבוביץ היא גבורת המצוות.
והנה מדינת ישראל יצאה למלחמה קשה נגד הרפובליקה של איראן וקראה לה "מבצע עם כלביא". במהלך שנות הגלות, חכמים כמו מחברי התנחומא, רש"י, ור' יוסף קארו, פיתחו פרשנות רוחנית יצירתית לנבואת בלעם בן בעור. היו להם מוסר שונה וסגנון שונה. עם עצמאותה של מדינת ישראל הריבונית, חזרנו לפרשנות המקורית של נביא אומות העולם הגדול, לטוב ולרע, לרע ולטוב.
זאב הרוי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מחקרים רבים על פילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה. חתן פרס אמ"ת במדעי הרוח לשנת תשס"ט.
