חיים של משמעות בהקשר היהודי והדמוקרטי, אמר לנו הרב אבידן פרידמן בראיון שערכנו עמו, הם חיים של התנגדות לכוח שאין לו גבולות. שיחה על אקטיביזם דתי, על מסירות, על מחיריה, ועל עתידנו כאן.

הביטוי "סוכת שלום", טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, מבוסס על מזמור ע"ו בתהלים הקורא להשבתת המלחמות באשר הן. זהו האופק שאליו יש לשאוף באמצעות אימוץ מידת הרחמים.

ההכרה בכאב העצום שהוא מנת חלקם של שבטים שונים בחברה הישראלית תאפשר לנו להיבנות מחדש, כותבת ד"ר רבקה נריה-בן שחר. הקומה הבאה תהיה ההכרה בכאבם של הערבים אזרחי ישראל, הערבים שמעבר לקו הירוק, וכל השכנים המקיפים אותנו.

הגרסה הנקמנית ומפקירת החטופים של היהדות היא תוצר של מערכת החינוך שלנו, כותבת ד"ר חוה שורץ. בידינו לתקן זאת.

לציבור הדתי אחריות לרצח רבין, שכן הוא לא עשה די הצורך כדי למנוע אותה. הוא שתק, ולא טיפל בעשבים השוטים, כותבת פסית שיח. אבל הפעם אנחנו לא שותקים.

מחיר הדמים הנורא תובע דין וחשבון, כותב ינאי ד. לוין, מורה ומחנך בתיכון הימלפרב. עסקת החטופים חושפת את ההגיון המעוות של האוחז בשלטון.

נאום הרבנית מלכה פיוטרקובסקי בעצרת ניר עוז בכרמי גת, מוצ"ש פרשת ויגש תשפ"ה.

מדוע הפלג המשיחי בציונות הדתית שמח ועולץ מאז השבעה באוקטובר? מוטי קפלן טוען שהמקור לכך הוא בתפיסה חדשה ומעוותת של קידוש השם וחילולו.

אני מתבונן בתמונות החטופים והנרצחים, כותב פרופ' חיים וייס, ואף על פי שאינני מכיר איש מהם באופן אישי הרי שעדיין יש בהם דבר מה מאוד מוכר לי.

חיים שאפשר היה להציל בהסכם הגיעו לקיצם באופן הנורא ביותר, כותבת ד"ר טפת הכהן-ביק. מה יהא על החטופים שעודם בחיים אם נמשיך לחכות?

נאומי רהב , רטוריקה חלולה, כוחנות-לשמה - כל אלה מזינים תפיסה אוטופית מסוכנת, כותב יונתן לבינסון. תפיסה זו מונעת הכרה מפוכחת במציאות הממשית.

ממשלת ישראל, קובע יוחנן בן יעקב, חייבת לקבל את ההצעות המונחות לפניה ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם.