הדבקות בשלום, כותב מוטי קפלן, אינה רק בחירה דתית, מוסרית וערכית, אלא גם הכרעה אסטרטגית - כפי שהראה אברבנאל, שידע דבר או שניים על מלחמות.

תגובת תנועת השמאל האמוני לכנס החזרה לעזה שנערך בהובלת מנהיגי הציונות הדתית, רבנים ופוליטיקאים, אור לי"ט בשבט תשפ"ד

עמידה על החרב, כותב ישראל יאיר בוימל, לא לנו היא. זו ברכת יצחק לעשו. אל לנו להפוך את המלחמה והחרב לתכלית.

מתוך התבוננות מפוכחת במשבר העכשווי של השמאל האמריקאי, מציע עוז בן-נון לראות בו דווקא הזדמנות להתחדשות ולתיקון.

האם יש נשק טהור? נטע שרם מציעה ניתוח חדש למושג 'טוהר הנשק', ולזיקתו למושג 'טוהר המין'.

Is it possible to speak of peace and love in a religious language when so many use it to justify killing and violence?

מן השואה ואילך, האחריות על הטוב והחסד בעולם מוטלת על האדם בלבד. טור מיוחד של הרב דוד ביגמן ליום הקדיש הכללי, בעקבות מאמר של הרב בקשט.

חז"ל מלמדים אותנו כי כל שפיכת דם מחייבת כפרה. הערות על פרשת הריגת שלושה חטופים בידי חיילינו.

מחובתה של המדינה למנוע טבח המוני באזרחיה. כשלונה בכך אינו רק צבאי, אלא גם מוסרי.

הכל מכירים את הקביעה לפיה "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב". אך יסודה בשיבוש של מדרש קדום, והיא מסכנת את ההווה והעתיד.

הרב ביגמן, מסה אישית. המלחמה קברה עבורי את תפיסת ההתפתחות ההיסטורית האופטימית של הרב קוק והחזירה אותי לתורת גדלות האדם התובענית של סלובודקה.

אל מול שיח דתי המקדש את המלחמה וחותר לאידיאליזציה שלה, עלינו להוביל שיח דתי שבו הדת מסמנת אופק אחר, המקדש את החיים ואת צלם אלהים שבאדם.

יש הקוראים לנו לנטוש את ערכינו ולאמץ את הנורמות של אויבינו. אבל התורה מלמדת אותנו שייעודנו נעוץ דווקא בקריאת התיגר על התרבות הסובבת.

היכולים אנו להמשיך לדבר בשפה דתית ישנה, המבקשת את הטוב ואת אהבת האדם, כאשר אותה שפה עצמה משמשת גם בידי אלה שמבקשים לאו

התגובה החריפה למבקרי ישראל היהודים בחו"ל, טוען חיים ויצמן, מובנת מבחינה רגשית, אבל היא מוטעית וקצרת-רואי. יש להציע גישה אחרת.

האם מדינת ישראל תצא מתוך התופת הזו כמדינה תקיפה וחזקה אך שוחרת חיים, מדינה שמוציאה כל טרור מחוץ לחוק, ובה בעת מושיטה יד לקולות מתונים?

כיצד נלחמים ברוע? שאלה זו מרחפת מעל ראשנו מזה כמעט ארבעה שבועות, מאז הטבח הנורא בשמחת תורה. את ההיבטים המעשיים של שאלה זו מלווים כל העת...

"אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרנים, מבקשי חופש לנו ולכל באי עולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות". קריאה וכתיבה בצל המלחמה.

"ומדרך התורה להחזיק שלום עם כל אדם ולהעביר על המדה וכמו שכתב הרמב"ם פרק י' מהלכות מלכים הלכה י"ב, וכשם שאין ראוי לחכם לכעוס ולנקום במריע...

כאשר התורה מציבה רצח כבר בתחילת ההוויה האנושית, היא מזכירה לנו שרוע הוא אנושי, והבחירה בו היא חלק מייחודו של האדם - המצווה לבחור בטוב.