top of page
  • תמונת הסופר/תאריאל שורץ

ירושלים וחטאיה


 


הבוקר, ערב תשעה באב, אני רוצה לדבר קצת על ירושלים. אבל לא על ירושלים כרעיון, זאת מהקינות ומהשירים, אלא ירושלים הממשית כאן בארץ שלנו.

התבוננו לרגע בתמונה זו. הזוג המבוגר שבתמונה חי שבעים שנה בעיר העתיקה בירושלים, עד שלפני שבועיים פונה בכוח מביתו. הבית בו התגוררו היה שייך בעבר להקדש עניי גליציה שמטרתו היתה לפעול: "לטובת עניי עדת היהודים האשכנזים שמקום מושבם בירושלים". מה לעניי גליציה ולגירוש של זוג מבוגר מביתו?

בשנים האחרונות בעלי אינטרסים הצליחו להירשם כממונים על ההקדש הזה ולהיכנס בנעליו, במטרה לתבוע בשמו את הבעלות על הבית. זה לא חדש, ארגונים רבים פועלים כבר שנים כדי לרשום הקדשים על שמם במזרח ירושלים כדי לתבוע בעלות על הנכסים. כמובן שאין ממש קשר בין הארגונים האלו לבין בעלי ההקדש המקוריים והמטרה המוצהרת שלהם היא דחיקה וגירוש של האוכלוסייה שגרה במקום. מה לזה ולערך של דאגה לעניים, שבשמו הוקם ההקדש?

האפליה בחוק מתבררת במלוא כיעורה - המשפחה טוענת שהיה לה בית בצד השני של העיר העתיקה לפני שנת 1948, אבל היא לא יכולה לדרוש את ביתה בחזרה באותו האופן. הברירה היחידה שנותרה לה היא להישאר ללא בית.

האסטרטגיה המעוותת הזאת של הארגונים מתאפשרת כי במדינת ישראל של היום, במדינת ישראל הדמוקרטית, יש חוק אחד ליהודים וחוק אחד לאחרים. יהודים יכולים לדרוש בעלות על בתים מהימים שלפני 1948, אבל ערבים לא. הסיבה היא חוק נכסי נפקדים, שבית המשפט העליון כבר אמר עליו שהוא לא תואם את חוקי היסוד של מדינת ישראל. במקרה הנוכחי, האפליה בחוק מתבררת במלוא כיעורה - המשפחה טוענת שהיה לה בית בצד השני של העיר העתיקה לפני שנת 1948, אבל היא לא יכולה לדרוש את ביתה בחזרה באותו האופן. הברירה היחידה שנותרה לה היא להישאר ללא בית.

בבוקר הפינוי, עשרות נערים יהודים חיכו למשפחה ביציאה, תוך שהם מנופפים מולה בדגלים ורוקדים ריקודי שמחה. באותו בוקר חבר מועצת העיר ירושלים, יהונתן יוסף, העלה לרשתות תמונה של הבית וכתב: "נכבה עכשיו".

ירושלים לא יכולה להיבנות על ידי גירוש, נישול או התעמרות באחר. ירושלים, שהיא עיר הקודש, יכולה להיבנות רק על ידי צדק, חסד ומשפט.

חשוב לי לומר את המובן מאליו – כמו שלימדו הנביאים, ירושלים לא יכולה להיבנות על ידי גירוש, נישול או התעמרות באחר. ירושלים, שהיא עיר הקודש, יכולה להיבנות רק על ידי צדק, חסד ומשפט. מי שמגרש משפחות מביתן בדרכים מחוכמות וערמומיות אינו מסייע בבניית ירושלים, אלא שותף מלא בחורבנה. הערב, כשנקרא בבית הכנסת על חטאי ירושלים, אני אחשוב בין היתר על משפחת סוב-לובן ועל מה אפשר ללמוד מהסיפור העצוב שלה עלינו ועל מי שהפכנו להיות.

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.




 


אריאל שורץ הוא משפטן ועובד סוציאלי, פעיל בארגון מעגלי צדק וחבר בשמאל האמוני.



 


רוצה לקבל עדכונים על טורים חדשים ב'ישר'?

להצטרפות לעדכון יומי בקבוצת הווטסאפ השקטה שלנו, לחצו כאן.

להצטרפות לרשימת תפוצה לעדכון שבועי בדוא"ל - כאן.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ה' איש מלחמה?

היהודי המאמין המקבל עליו עול תורה ומעוות איננו פטור מתהליך של בחירה ושל אחריות פרשנית על המסורת שלו, כתב יוסקה אחיטוב ז"ל

Comentarios


bottom of page