קדמונינו עמדו על כך שגם הליכה בדרך התורה עשויה להכשיל. אף הם הבינו שנדרשים כללי יסוד הקודמים לתורה עצמה, מראה פרופ' יאיר פורסטנברג; כללים המעוגנים בדמות האדם כצלם אלהים.

השופר של ראש השנה מנוגד לשופר של יהושע, טוען הרב חיים סיידלר-פלר, ומתוך ביקורת חריפה על המלחמה בעזה, קורא להוליד תקווה ולכונן מאמץ חדש לרדיפת שלום.

בעקדה אברהם שמע את הקול ההולך מסוף העולם ועד סופו וקול זה אפשר לו להפנים את דברי המלאך ולמצוא בשורה חדשה מתוך הסבך. כך כותבת מרב מזא"ה ומקווה שקול השופר יפתח את אוזנינו לשמוע את הקול הקורא: אל תשלח ידך אל הנער!

חיים בעולם הזה, כותב חיים ויצמן, פירושם שעלינו לפעול ולהפעיל את הבחירה החופשית שלנו, ושאין דרך לעשות זאת בלי לחטוא. כמה קשה לשוב בתשובה כעת.

מה משמעותה של הפנייה אל הקדוש ברוך הוא כמלך, בעולם שבו מלוכה אינה קיימת עוד? מרב מזא"ה בהצעה פרטית לשינוי.

קרבת השם, כותב הרב ביגמן, איננה תלויה במועד מסוים בשנה, או בתקופה היסטורית מוגדרת; היא תלויה ומתגלה במאמצינו שלנו לנהוג כראוי עם הזר והחלש.