ד"ר אסף רוזן-צבי עוסק בתשובה בימים נוראים בתקופת המלחמה וטוען שעל הציבור הישראלי להכיר בעוולות הנעשות בעזה ולהתוודות עליהן כחלק מתהליך תיקון חברתי והפסקת פשעי המלחמה.

השופר של ראש השנה מנוגד לשופר של יהושע, טוען הרב חיים סיידלר-פלר, ומתוך ביקורת חריפה על המלחמה בעזה, קורא להוליד תקווה ולכונן מאמץ חדש לרדיפת שלום.

בעקדה אברהם שמע את הקול ההולך מסוף העולם ועד סופו וקול זה אפשר לו להפנים את דברי המלאך ולמצוא בשורה חדשה מתוך הסבך. כך כותבת מרב מזא"ה ומקווה שקול השופר יפתח את אוזנינו לשמוע את הקול הקורא: אל תשלח ידך אל הנער!

בספרטה תתגשמנה כל תקוותיהם של נתניהו ושל הציונות הדתית, טוען ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, ועלינו ליטול מחדש את המונופול על פירוש המציאות.

התקבעות על מימד לאחד לבחינת המציאות, טוען פרופ' אפרים (אפי) שהם-שטיינר, מביאה בכנפיה טעות תיאולוגית ועוול מוסרי. יש להמיר ראיה זו ברב-מימדיות קופצנית, מאירה ומטהרת.

תפילה לשלומו הפיזי, הנפשי והמוסרי של חייל, מפי אמא ואשת חינוך, לימור יעקב ספראי.

האם 700 ימים בשבי הם אור? האם נפילת מאות חיילים היא אור? האם קריאות לשטח את עזה הן אור? יש למחות כנגד האור המסנוור שרואה כעת הנהגת החינוך הממלכתי-דתי

הגרסה הנקמנית ומפקירת החטופים של היהדות היא תוצר של מערכת החינוך שלנו, כותבת ד"ר חוה שורץ. בידינו לתקן זאת.

מכתבו המקורי של הרב אהרן ליכטנשטיין למנחם בגין לאחר הטבח בסברה ושתילה, בצירוף דברי מבוא אקטואליים - ורלוונטיים להכאיב.

תוכחת הנביא ישעיהו פונה אלינו, טוען ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, ודורשת התבוננות במציאות, אי הכחשת הרוע ולימוד מחדש של הדרך להיטיב.

במקום השמדה והשפלה, טוען פרופ' זאב הרוי, אפשר ללמוד מהמשל הצבאי בספרו של רלב"ג, "מלחמות השם", על האופן שבו נכון לנהל מלחמות.

נתניהו איננו שליח האל, מדינת ישראל איננה ראשית צמיחת גאולתנו, והמערכה מול איראן איננה נס ופלא. ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי קורא למאבק במטאפיזיקה הציונית-דתית.

השיח הפוליטי הישראלי עוסק רבות ב"ניצחון המוחלט". נדב ש. ברמן מערער על המוחלטות בעזרת מבט לשוני ופילוסופי ב"מוחלט"

מגבורה לאומית מיליטנטית לגבורת היחיד המשעבד את עצמו לתורה ומצוות - פרופ' זאב הרוי בטור מהורהר לנוכח מבצע עם כלביא.

אל מול עמדת הרצי"ה קוק ואחרים ששללו כל נסיגה משטחי הארץ בטיעונים הלכתיים, מדגים יוסף כהן, הרב סולובייצ'יק הציג מיד לאחר מלחמת ששת הימים גישה ששללה את תפקידם של רבנים להכריע בשאלות כאלה.

לציבור הדתי אחריות לרצח רבין, שכן הוא לא עשה די הצורך כדי למנוע אותה. הוא שתק, ולא טיפל בעשבים השוטים, כותבת פסית שיח. אבל הפעם אנחנו לא שותקים.

מקורותינו רוויים בדימויי נקמה בגויים. ד"ר משה לביא מציע לעמוד מול הקב"ה, לקבול ביושר על כיעורם - ולבחור לנהוג אחרת.

במתח שבין הציווי לראות את נגע הצרעת ובין מתן האפשרות במצבים מסוימים שלא לראות את הנגע מזהה ד"ר אוריה כפיר את האחריות שמעבירה התורה לאדם להחליט מתי להביט נכוחה ומתי להסיט מבט. אל מול זוועות העת הזאת, האחריות עלינו שלא להסיט מבט.

יציאת מצרים, כותב ד"ר יואל קרצ'מר-רזיאל, תובעת מאיתנו להתנער מהתרבות השלטונית של פרעה.

ד"ר טפת הכהן-ביק מתחקה בעקבות דליה רביקוביץ אחר שורשי תחושת הרדיפה של נתניהו, והשלכותיה על הדמוקרטיה ושפיכות הדם.